שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ק״פ (ט״ו)

ודרך אגב אזכור מה דאמר הרב המאוה"ג מוה' ליפא ני' אבד"ק בריזדאוויטץ בהך פלוגתא דמעל ולא מעל בפסחים דף כ"ט והקשה כיון דבמעילה קיי"ל דאכילתו ואכילת חבירו מצטרפים אם כן בכהאי גוונא לא שייך לומר דכיון דגלי קרא במיתה יד"ש דחייב ה"נ בכרת דדלמא בכהאי גוונא משלם כגון דלא אכל כשיעור ובמעילה מצטרף להיות כשיעור על ידי אכילת חבירו להיות מועל ועל זה אמר דכיון דלא הוה כשיעור ששוה פרוטה לא שייך דבר הגורם לממון דהא אינו שוה פרוטה ואם כן אינו חייב בחמץ בפסח. ואני רציתי לומר כיון דר"ש סבירא לי' כ"ש למכות והרי ע"כ אתיא כר"ש דס"ל דבר הגורם לממון כממון דמי ואם כן לר"ש שוב לוקה משום מעילה אף דלא נתחייב מיתה וגם משום חמץ לוקה בכ"ש ואינו משלם וע"כ דגלי. אך בגוף הדבר נסתפקתי דכיון דכ"ש חייב כתבו הפוסקים דהו"ל כחצי שיעור דאסור ולר"ש לוקה והרי כל ענין מלקות הוא בשביל דחזי לאצטרופי ושוב הו"ל דבר הגורם לממון אך זה אינו דמ"מ אינו מקרי ממון גמור ובפרט לפמ"ש הרמ"ה הטעם דר"ש דאחשביה והרי הר"ן בפ"ק דקידושין כתב דבפחות משו"פ לא שייך לומר לדידי שוה לי דאינו מקרי חשיבות ממון כלל וא"כ פשיטא דפטור משום דלא מקרי גורם לממון וז"ב. ומה שאני מסתפק באם אכל חמץ של הקדש פחות מכשיעור והאכיל לחברו פחות מכשיעור בתערובות וכדומה באופן דחברו לא נתחייב בכרת על החמץ או שזה אכל כזית וזה לא אכל רק חצי שיעור ובמעילה העיקר תלוי בשיעור פרוטה וא"כ מצטרפין להתחייב במעילה מיהו אחד פטור משום קלב"מ אם נתחייב האחר דהוה כמו בליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי ועיין בטור וש"ע חו"מ סי' ת"י סל"ז בשם הר"ר יחזקי' והרמ"ה ובקצוה"ח שם האריך לענין קלב"מ וה"ה בזה וצ"ע כעת: