שוב ראיתי בטור שהביא דברי ר"מ גאון דיחיד דמצלי בר"ה בלחישה אי גמר עלינו לשבח לימא ואי לא לימא מלוך ונדחק הב"י דמה ענינו דעלינו לשבח שהוא תחלת כל הברכות למלוך שהוא סוף ע"ש שנסתפק אי ס"ל דיחיד מתפלל שבע או תשע ואח"כ הביא דברי ר"מ גאון שכתב הרי"ץ גיאות וע"ש שכתב ואי לא גמר לצלויי למיחת חד ולמשמע לחבריה לא דחובא דציבורא היא דקאמרו סדר ברכות אומר אבות וגבורות וכו' ואי בעי לצלויי עלינו לשבח לצלי בלחישה ולא לתקע ליה חבריה כי היכא דתוקע לש"ץ אלא שמע ט' תקיעות כל שעתא דמתרמי ליה לא גמיר לא מחייב למימר אלא מלוך על כל העולם כלו וכו' ושמע ט' תקיעות נפיק י"ח. והנה דבריו סתומים וחתומים ולפענ"ד הוא הדבר אשר דברתי כי הוא ס"ל דיחיד אינו מתפלל רק שבע וא"כ אין מקום לתקוע וז"ש שלמיחת חד ולמשמע חד מאחוריה והיינו שילך אחד ויזכיר מלכיות זכרונות ושופרות כדי שיתקע זה אי אפשר דרק ציבור אמרו סדר ברכות מלכיות זכרונות ושופרות לכך אמר דשומע ט' תקיעות כל שעתא דמתרמי ליה אבל אי לא גמיר כיון שהוא ביחיד יאמר מלוך ויתקעו ליה והמעיין יראה שהדברים נכונים ומבואר כל מ"ש כי לא היו נוהגים לתקוע בלחש כלל ודו"ק היטב:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קע״ג (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.