שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קע״ג (י״ט)

והנה אחר זמן רב הקרה ה' לידי שו"ת מהרשד"ם לפי שעה ומצאתי בשו"ת חלק או"ח סי' א' בענין להרבות בברכות ושם אגב גררא מובא הך ירושלמי דמביא הר"ן בסוף ר"ה צלי והדר צלי וכתב בשו"ת מהרשד"ם דמזה יש ראיה דא"צ לתקוע מאה קולות ולתקוע בלחש דאל"כ איך רצו לצאת בתפלת הש"ץ וגם יש בו משום בל תוסיף ע"ש והנה משום בל תוסיף ליכא כמ"ש התוס' בר"ה דף כ"ח שרמז הוא בעצמו וכך כתבו כל הפוסקים אבל ראייתו לענין תקיעות בלחש הן הן הדברים שכתבתי למעלה ות"ל שכוונתי לדעתו הגדולה ושמחתי מאד. אחר זמן רב מצאתי בר"ן ריש פ"ד דר"ה גבי הא דאתקין ר"י בן זכאי שיהיו תוקעין בכל מקום שיש ב"ד שכתב הר"ן דלכך תיקן שיתקעו ולא תיקן שיטלו לולב משום דאפילו כי ליתא בשבת איתא בשאר יומי והוא תמוה דהא גם בר"ה יש עוד יום אחד ולחלק בין יום אחד להרבה ימים זה דחוק. ומכאן ראיה דבא"י לא היו שני ימים ר"ה וכמ"ש הרז"ה ור"מ ובחידושי הוספתי בזה דברים דבאמת כבר אמרו בביצה דמתקנת ריב"ז ואילך ביצה מותרת וא"כ ריב"ז היה ס"ל דלא מקרי יומא אריכתא והוה כשאר יו"ט של גליות ואף דלשיטת הרי"ף לא קי"ל כן וכמ"ש רבא שם מי לא מודה ריב"ז שנוהגין אותו היום קודש אפשר דהר"ן לא ס"ל כן ושפיר כתב דלכך תקנו בשופר ולא בלולב ואף במקום שעושין שני ימים ר"ה אינו רק משום ספק. והנה בהא דאמרו דהשני מתקיע משום ברוב עם הדרת מלך תמה בט"א דמה נ"מ בין שני לראשון לענין רוב עם ולפמ"ש למעלה יש לומר כיון דעיקר התקיעות נתקנו על סדר הברכות ובמוסף אומרים תשע ולא היה העם בקיאין והי' צריכין להש"ץ שיאמר להם ולכך באו כל העם למוסף משא"כ בשחרית דלא היה רק שבע ולא אוושו ברכות ארוכות כ"כ גם מלכיות זכרונות ושופרות לא רגיל כ"כ ולכך באו לבהכ"נ וז"פ וברור: