ובזה נראה לפענ"ד הטעם מה דאמרו דביחיד שומע שלא על סדר ברכות וקשה למה לא יתקע על סדר הברכות ובטור סימן תקצ"ב נראה דמשום הפסק נגע בה וקשה הא כיון דהוא צורך הברכות דמזכיר מלכיות זכרונות ושופרות א"כ ליכא חשש הפסק והרי גדולה מזו שיטת רש"י דתקיעות וברכות מעכבות זו את זו דלא יצא באחת בלי חברתה ואף שהתוס' דף ל"ג ד"ה שיעור דחו הדברי' ע"ש בסוף הדיבור מכל מקום הפסק בודאי לא מקרי עכ"פ כל דהוא צורך ולשיטת הרמב"ן ניחא דבאמת ביחיד א"צ לומר תשע וא"כ ממילא דאין לתקוע על סדר הברכות מיהו לשיטת הטור וכל הגאונים שהביא הרא"ש והטור סי' תקצ"א דגם היחיד מזכיר תשע ומכ"ש לשיטת הרז"ה דאין בר"ה בשום תפלה חסר מתשע ברכות קשה למה לא יתקע על סדר הברכות. אמנם נראה דזה שסמך הש"ס שם דיחיד שלא תקע חבירו תוקע לו ויחיד שלא בירך אין חבירו מברך עליו א"כ חשו דכל דיצטרך שיתקעו על סדר הברכות אם לא יהיה לו מי שיברך עליו לא ישמע סדר התקיעות והרי יתבטל מצוה דאורייתא ולכך תקנו שאין זה תלוי בזה וא"כ לעולם ירוץ לשמוע התקיעות וז"ש מצוה בתוקעין יותר מהמברכין ודו"ק היטב:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קע״ג (י״א)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.