שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קע״ב

תמול היה אצלי הרב החריף מו"ה פישל פעלדמאן נ"י והגיד לי קושיא שהקשה בתפארת שמואל להגאון מוהרש"ק ז"ל בעל בה"ז שהקשה מ"ש הב"י ביו"ד סי' קכ"ז בשם המ"כ דמ"ש ר"ת דעד אחד שאמר נתנסך יינך והלה מכחישו אינו נאמן היינו דוקא לב"ה ובני ביתו שהפסיד ממון להם אבל אחרים לאו כל כמינייהו לסמוך על הכחשת בעה"ב דעד אחד נאמן באיסורין וע"ז הקשה דא"כ באומר שורך נרבע והלה שותק דנאמן אבל אי מכחישו נאמן הבעה"ב והיאך יקריבהו הכהן והא לגבי אחרים עד אחד נאמן והיא קושיא גדולה וע"ז אמר הנ"ל דבשו"ת חתם סופר נדחק בזה הוא והגאון מוהר"ר דוד דייטש ז"ל יעו"ש כי אינו לפני ואני אמרתי דלפענ"ד הדבר פשוט דשם אם נימא דעד אחד נאמן ולא נקריבהו יהיה הפסד קדשים ומיירי שם בהקדישו לשמים ואיך יפסיד קדשים ועד אחד אינו נאמן להפסיד הקדשים ולכך מותר הכהן להקריב כלפענ"ד אמנם הקשיתי דאכתי למה לנו להכניס בספק איסור והלא מוטב שישאל על הקדישו ויהיה חולין ואין לומר דמיירי בנתנו ליד גזבר דזה אינו דכל הטעם דאינו יכול לשאול כשבא ליד גזבר כתב הנוב"י בתשובה דשמא אינו מתחרט באמת ואיך יכול להוציא מיד גזבר וא"כ כאן דאסור להקריבו שוב לית רווחא להקדש ויוכל לשאול. אך יש לומר דאם ישאל יהיה חולין ולזה בודאי אינו נאמן להוציא מיד הקדש. אמנם באמת עדיין קשה קושית התפארת שמואל דהרי הש"ס אמר בהצריכותא דבשורו נרבע מימר אמר כולהו שוורים לאו למזבח קיימו ואם כן ממילא שוב אינו הקדש ולמה יהיה נאמן הבעה"ב להכחיש והכהן יהיה מקריב. אמנם נראה דע"כ לא כתב המ"כ דלגבי אחרים נאמן הע"א היינו כל שבשעת עדותו היה האיסור לאחרים אבל כאן כל שלא הקדיש עדיין א"כ שוב לא היה מועיל בעדותו כלום רק לכשירצה להקדישו וכיון שהבעלים הכחישו שוב אין בעדותו ממש ולכך יכול הכהן להקריבו אח"כ. והנה הב"י הביא שם דמורו הגביר אמר דע"א נאמן להתיר היכא דלא אתחזק איסורא אבל לאסור דבר שבחזקת היתר לאו כל כמיניה כיון דמכחישו ליה וע"ז כתב הב"י דק"ל דבפ' האומר אמרו מקוה פסולו ביחיד ודברי הב"י תמוהים דשם לאביי הוא בשביל דאמר שלח ואחוי לך וכן גבי מקוה הרי יכולין למדדו ולרבא מטעם שחזקה נאמן כמו עד אחד דעלמא בשתי' וכבר תמה בזה בשו"ת מהרי"ט בראשונות סי' ט"ו ועיין שעה"מ הלכות שגגות מ"ש בזה ולפענ"ד נראה דכוונת הב"י במ"ש פסולו ביחיד דמשמע דעד אחד בכחו לפסול ואף דשם יש לומר שלח ואחוי לאביי מכל מקום לשיטת מורו הגביר דעד אחד אין לו נאמנות לאסור דבר המותר שהי' בחזקת אסור א"כ אין פסולו ביחיד דהרי יכול לומר שלח ואחוי לך דיכול למדוד א"כ לא בא מכח העד כלל וע"כ דעד אחד נאמן לאסור רק דכל שמכחישו הו"ל כעד ועד והמכחיש נאמן יותר שהרי החזקה מסייעו וכשיכול למדוד ולראות או שלוף ואחוי העד האוסר אלים יותר דהרי יכולין לראות והו"ל כמלתא דעבידא לגלויי דנאמן אבל בא על ידי עד הפסול וזה לפענ"ד כוונת הב"י ודו"ק: