שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קע״א (ז׳)

אמנם נלפענ"ד דזה דוקא בשטר ראיה או שטר הלואה שנכתב בלשון שהעדים אומרי' אנחנו סהדי מעידים שזה לוה מפלוני או קנה מפלוני א"כ הוה כעד מפי עד דהעדים אינם מעידים בפיהם רק שאנו רואין כתוב כן בשטר אבל כל שהוא שטר קנין או גט וכדומה דזה המתחייב אומר כן רק שהעדים מעידים על חתימתו שכנים הדברי' שזה אמר כן או שזה גירש א"כ לא הוה כעד מפי עד דכל דאמרינן כמי שנחקרה עדותן בב"ד דלא חשיד אינש לזייף א"כ הב"ד רואים חתימת העדים וכאלו העידו בפיהם ושוב הוה כמפיהם ממש: ובזה מיושב היטב הקושיא הגדולה שהקשו על הרמב"ם מהא דאמר ריש גיטין דמן התורה לא צריך קיום דעדים החתומי' על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד והיינו כמ"ש דזה הוה כמפיהם ממש ודו"ק היטב והרמב"ם לא מיירי רק משטר הלואה ודו"ק היטב: ומן האמור מיושב היטב מה דהקשה בקצה"ח סי' כ"ח בהא דאמר הש"ס בכתובות דף כ"ד כגון דכתוב ביה פלוני כהן אכולה מלתא קמסהדי או אמנה שבשטר קמסהדי וע"ז תמה דלכל השיטות לא מהני מפי כתבם כ"א לענין מלוה שבשטר ומה מועיל דאכולה מלתא קמסהדי הא הוה מפי כתבם לכל הדיעות זולת שיטת ר"ת. ולפמ"ש אתי שפיר דכל הטעם דמפיהם ולא מפי כתבם הוא משום דהוה עד מפי עד ולפ"ז כל שלגבי המלוה שבשטר הו"ל שטר גמור משום שהוא בתורת שטר או מדעת המתחייב או משום נעילת דלת וא"כ שוב לא שייך עד מפי עד דכל שצוהו המתחייב לכתוב כן לא שייך עד מפי עד וא"כ כל דמסהדי אכולה מלתא שפיר מועיל דהו"ל כאלו צוהו להעיד כל המלתא או דלמא דלאו אכולה מלתא קא מסהדי וא"כ שוב הו"ל מפי כתבם: