שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קע״א (ד׳)

והנה בצום גדליה שנת תר"ח הגיעני דבריו שנית מ"ש להתנצל בעדו והוא האריך ואכתוב תורף דבריו דכל היכא דמן הדין הוה מפי כתבם ולא מהני רק מתקנת תכמים להציל הנאנס ולפ"ז לא מועיל רק היכא שאם היו באים לפנינו והגידו ע"פ ג"כ היו נאמנים משא"כ היכא דאף אם עכשיו באו לפנינו להגיד ע"פ לא מהני לא תועיל עדותן בכתב ומעתה מה מועיל דברי הרשב"ם שנכתב שטר המודעא קודם מכל מקום כל זמן שלא בא לפני ב"ד לא נחקרה עדותן כמ"ש בשו"ת הרמ"א סי' י"ב דמצי לחזור בו כמו בעדות בע"פ שהעידו שלא בפני ב"ד וא"כ גם כאן בשעה שבאה מודעא לפני ב"ד לא יוכלו להעיד ע"פ דלא אתי ע"פ ומרע לשטרא דמכירה דהוא עכשיו לפני ב"ד גם ע"י השטר דמודעא ל"מ וע"ז הבאת ראיה מדברי הרמב"ם דכל שלא זוכרין העדות אסור להם להעיד מפי השטר דהו"ל מפי כתבם כמבואר בחו"מ סי' מ"ו ובש"ך שם ס"ק ל"ב והרי חזינן דלא הוה כנחקרה עדותן בב"ד וא"כ גם עדי המודעא בשטר ל"מ דהו"ל מפי כתבם והארכת בזה דאף לדעת ר"ת דמועיל מפי כתבם מ"מ כל זמן שלא בא לב"ד לא מקרי שטר והארכת הרבה וזה תורף דבריך. הנה אם אמנם כחי חלש וברכי כשלו מצום בכ"ז אנסתי עצמי לכתוב לך מעט. והנה לדבריך הא דעדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד הוא דוקא כשבא לב"ד מקודם אז מיד שהב"ד רואין חתימת עדים חשוב זה קבלת עדים וכאלו נחקרה עדותן בכ"ד וכן מלאת דבריך בפירוש דהא דעדים דאמרו מודעא היה דברינו דאינם נאמנים היא דוקא בשכבר נחקרה עדותן בב"ד וכל דבריך תמוהין דמלבד דהראיתיך דברי הריטב"א שהובא בב"י סי' מ"ו והמלמ"ל שמפורש שלא כדבריך ואתה באמת רצית לישב דברי הרש"ח שתמה המל"מ דמיירי שלא בא ליד ב"ד. הנה תמה אני מאד דלמה יהיה כמי שנחקרה כל שבא לב"ד ומה ידעו הב"ד כשרואין חתימות כ"ז שלא חקרו וע"כ דבאמת מצד עצם הדבר כל שאנו רואין חתימות העדים לא אמרינן דזייף דלא חציף אינש לזייף חתימות דמתיירא פן יתגלה שקרו כשישאלו לעדים ויאמרו שאין זה חתימתם ויראו חתימתם בשטר אחר ויהיה מוכחש וא"כ באמת מיד כשחתמו עדים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד וא"כ כל שהיה ראוי לבא לפני ב"ד הוה השטר כאלו נחקרה עדותן בב"ד ועיין בכתובות דף י"ט בתוס' ד"ה מודה ובריש גיטין אמרו דמה"ת לא צריך קיום משום דהוה כאלו נחקרה ושם אנו דנין על הגט כשבא לפני ב"ד אי צריך שיאמר השליח בפני נכתב וא"כ מה תענה דמה מועיל מה שמביא לפני ב"ד אטו בשביל זה נתקיים השטר כל שלא חקרו ורואה אנכי שדברי הרמ"א בתשובה הטעך ואבאר לך דברי זקיני הרמ"א הוא מיירי בעד שנתן עדותו נכתב וטרם שנחקר עדותו בב"ד נתן בעצמו כתב שכל מה שהעיד בתחלה הוא שקר וא"כ יפה כתב הרמ"א כיון שהיה מפי כתבם והרי חזר בו וא"כ הוה כקול ושוברו עמו שממ"נ אם אתה מאמין למה שהעיד מפי כתבו בתחלה תאמינהו גם מה שהעיד עתה והרי ביטל עדותו וא"כ גם כאן אם אתה מאמין לשטר מכירה אף שהיא מפי כתבם א"כ תאמין לשטר מודעא שקדמו שביטל כל הכתב המכירה ואדרבא דידן עדיפא ששם בעובדא דרמ"א ביטל העדות הראשון בכתב אח"כ אבל כאן הרי ביטל המכירה מקודם שחתם על המכירה ולמה תאמר שהמכירה אמת כיון שכעת הוא לפני ב"ד הא גם המודעא כעת לפני ב"ד ובאמת בהך עובדא דרמ"א קשה ג"כ דאמאי האמין למה שחזר בו עד ונימא כיון דכבר חתם עצמו תחלה הוה כמי שנחקרה עדותו בב"ד ול"מ חזרתו וצריך לומר דסברת הרמ"א כיון דעכ"פ חזר בו העד וא"כ ל"מ מפי כתבם דאינו ראוי להגיד בעת הוה כמו אלם שאינו ראוי להגיד. ובאמת שגם על זה יש לפקפק דהא עכ"פ בעת שחתם הוה כאלו נחקרה עדותו וא"כ מה מועיל חזרתו אח"כ וא"י לבטל אלא שמי שיכול לדון עם מי שתקיף אבל זה אינו ענין לנדון דידן דשם העד חזר בו ואמר שחתם בשקר א"כ ביטל עדותו אבל כאן שניהם אמת שחתם אמודעא וחתם אאשקלתא רק שהאונס מבואר ע"י המודעא שהוכרח להחתים עצמו וא"כ למה תבטל המודעא בשביל המכירה הא שניהם אמת דבהכרח היא חתימתו על המכירה ואינו מקרי חוזר ומגיד רק שמבאר דבריו שהיה אנוס ולמה לא יהיה נאמן וז"ב ונכון. ואני תמה על הרמ"א למה לא הרגיש דבעד אחד דעת הקדמונים דלא מקרי נחקרה עדותו ועיין בתוס' כתובות דף כ"א וכן קבע הרמ"א להלכה בסי' מ"ו סעיף יו"ד בהג"ה ובאמת הש"ך שם ס"ק ל"ג תמה על הרמ"א שם ע"ש: