שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קע״א (י״א)

שוב יגעתי ומצאתי בתומים סי' מ"ז ס"ק נו"ן שהרגיש בזה. וראיתי בקצוה"ח שהטיב לראות בזה וכתב ליישב דכל הטעם של התוס' דלכך אמנה מהימן משום דלא מגרע השטר וזה לר"נ דניתן לכתוב אבל למר בר ר"א דלא ניתן לכתוב שוב לא שייך לומר דמרע לשטרא דהא לא ניתן לכתב כלל ובזה קי"ל כמר בר ר"א לגבי ר"נ ואמנה לא ניתן לכתוב דעולה היא וא"כ הוה כקטנים ואנוסים דאין מקום לשטר כלל ודפח"ח ואף כי עדיין תמוה דעכ"פ מר"נ אין ראיה וגם אם העדים לא ידעו שהוא אמנה שוב מגרע לשטרא ובכ"ז הדבר נכון ודו"ק. ועכ"פ הדין מבואר בב"ב דף קנ"ד לענין מכר. וראיתי בב"ח סי' ק"מ שכתב על דברת הטור הנ"ל דאף דכבר כתוב בסי' מ"ו וסי' פ"ב דמודה בשטר שכתבו צריך לקיימו כתבו כאן דלא תימא דוקא בהלוואות והודאות שבא להוציא מיד המוחזק הוא דצריך לקיימו אבל בקרקע דאדרבא מי שהשטר בידו הוא מוחזק בקרקע וזה בא להוציא מידו הו"א במודה שכתבו א"צ לקיימו קמ"ל ע"ש. ותמהני דממנ"פ אם זו סברא באמת מנלן דבזה ג"כ צריך לקיימו ועוד דהרי בב"ב שם מקשה על הא דאמר שאני אומר לד"ה מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו והא מפלג פליגי דתנן אין נאמנים לפוסלו וחכמים אומרי' נאמנים ומה קושיא שם נאמנים בשביל שהוא להוציא מיד המוחזק דשם מיירי בהלואה משא"כ כאן דאדרבא זה מוחזק והיא קושיא נפלאה ואף דיש לדחות די"ל דעדים ל"ש לחלק בין מוחזק ובין שאינו מוחזק דכל שעדים נאמנים אף חזקה ל"מ דשני עדים אלימי מחזקה ורוב והם נקראו ודאים ואין חזקה ורוב מועיל לגבי ודאי. ובזה י"ל דזה סברת הש"ס עדים אלימי לאורעי שטרא איהו לאו כל כמיניה והיינו דעדים כל שנאמנים מועיל גם לגבי חזקה משא"כ איהו לאו כל כמיניה כיון דהלה מוחזק. אך אכתי קשה דא"כ בתחלת הסוגיא דר"ל שחל לימא ר"מ היא ולא רבנן ומה קושיא הא י"ל דרבנן ג"כ מודים בזה דהא היה קרקע בחזקת בעל השטר וגם פשטת לשון הסוגיא שם מורה דלא כחלוקו וגם גוף דברי הב"ח דכאן הוא בחזקת הלוקח תמוה דאדרבא קרקע בחזקת המוכר הוא דבחזקת בעלים הראשוני' היה וכל שטוען שהוא אמנה שלא התחיל למכור כלל ממילא קרקע בחזקת בעלים הראשוני' הוא והרי במי שמכר בודאי רק בתנאי כך וכך ונחלקו עדים אם נתקיים התנאי דחידש הרשב"א כיון דודאי מכר הקרקע בחזקת הלוקח מקרי כמה כרכורים כרכר המלמ"ל פט"ו מהלכות טוען בזה וזה דוקא כל שמכר בודאי אבל כשטוען אמנה שלא התחיל המכר פשיטא שקרקע בחזקת בעליה הראשוני' היה. ולכאורה רציתי לומר דבר חדש דהרי בבא לדון בשטר וחזקה נחלקו בב"ב דף ק"ע רבי ורשב"ג ואוקמא שם בפלוגתא דמודה בשטר שכתבו אי צריך לקיימו או אי צריך לברר ולפ"ז יש לומר דגם כאן מיירי בכה"ג א"כ בזה בודאי עומד בחזקת הלוקח שהרי א"צ להראות שטר רק ע"ז שאמר שיש לו שטר. ובזה היה מדוקדק הלשון שאמרו בב"ב שם הרי שהיה אוכל שדה ובא בחזקת שהיא שלו ובא זה וערער והוציא הלה את אונו והיינו שבאמת היה לו כבר חזקה רק שבא בכח השטר ג"כ א"כ בזה בודאי הוא בחזקת הלוקח אלא שלפ"ז באמת קשה למה יהיה צריך לקיימו ולא נוקי בחזקת הלוקח ואף את"ל כיון דצריך לברר א"כ עכ"פ בירור לא מקרי אבל דבר זה אינו פשוט כ"כ ועיין סנהדרין ר"פ זה בירר דנחלקו ר"מ ורבנן אי צריך לברר ויש שם גירסאות והיה מקום להאריך כאן דלכך מתלי תלי לה במחלוקת ר"מ וחכמים אבל לפי שהוא רחוק מדרך הפשוט ע"כ קצרתי: