מכתבך הגיעני בין המצרים ואם אמנם ימי בכי ואבל הם וגם לא אכילנא בשרא דתורא בכ"ז אמרתי להשיבך למען כבודך ולמען למודך. הנה מה דקשיא לך בהא דאמרו בב"ב דף מ"ז אשה שנתגרשה פשיטא לא צריכא במגורשת ואינה מגורשת וכדר"ז אמר שמואל דאמר מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותיה ולפירשב"ם אף בלא ייחד לה ארעא אחריתא ג"כ יש לה חזקה וע"ז הקשית כיון דמגיע לה מזונות א"כ אין לו הפסד במה שתאכל הפרי למזונות וא"כ לא גרע מאכל כורא ועייל כורא דלא הוה חזקה דפירשב"ם הטעם כיון דליכא הרוחה לא חשש למחות אף דאכיל קרקע דלאו דיליה אפ"ה כל שאינו מרויח לא איכפת ליה וכן קי"ל דאין מחזיקין בנכסי א"א ומטעם שכתב הר"י בן מג"ש דאין נ"מ לה אם הבעל יאכל או אחר ומכ"ש הכא דלדידיה לית ליה פסידא ולה אין הרוחה דהרי משלה אוכלת מה שמגיע לה מצד הדין ואמאי הוה חזקה. והנה דברים פשוטים אני רואה בכאן דמלבד דיש לומר דשונא לה כמ"ש הרשב"ם ובודאי לא ייחד לה קרקע וגם אתה הרגשת בזה אף גם דאף אם נימא כמ"ש בשיטה מקובצת בשם רבינו יונה משום דאין בוטח בה שהיא כנכריה אצלו והיינו משום שרצה לגרשה ושונאים זא"ז ואינו בוטח בה ואין אתי השטה לעיין בו:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ק״ע (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
