ובזה נלפענ"ד סברת התוס' שכתבו במנחות דבמקום דאיכא אכילה מודו דטומאה לא הותרה בציבור ובאמת ל"ד להך דאמרו ביומא מודינא היכא דאיכא שירים לאכילה דשם אינו נאכל בטומאה אבל בפסח דנאכל בטומאה למה לא הותר ועיין שעה"מ פ"ד מביאת מקדש וכבר כתבתי בזה וכעת נראה דהנה התוס' ביומא דף וא"ו ע"ב ד"ה אמר ניהו דפסח כיון דאתי בכנופיא חשוב כקרבן ציבור ודחי שבת וטומאה מכל מקום כיון דלאו כל ישראל מייתי חד פסח בשותפות מהדרינן אטהורים אף למ"ד טומאה הותרה בציבור וביאור הדברים נלפענ"ד דכל הטעם דקרבן ציבור דוחה את הטומאה והותר הוא משום שהטומאה כוללת ולפ"ז זהו כל הקרבנות אבל פסח ניהו דאתי בכנופיא אבל כל פסח אינו נאכל רק למנויו וא"כ הוה לענין אכילה כיחידים כי הרבים אינם שייכים לו וכל כת בפני עצמה היא וזה ברור ולפ"ז זהו שכתבו התוס' דלכך בעי אי ק"צ חלוק דאל"כ עכ"פ אסור לאכול בטומאה דלענין זה הוה כל כת וכת בפני עצמה וזה ברור מאוד:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן י״ז (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.