שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן י״ז (ב׳)

והנה לפענ"ד לא קשה דאם נימא כר' ישמעאל בחולין דף י"ז דלא הותר להם בשר תאוה רק בשר קדשים במדבר א"כ כל מה שאכלו הוה כקרבן שקבוע זמן דהא אסור להם לאכול בשר תאוה רק קדשים וז"ב כשמש. אמנם אי קשיא הא קשיא לפמ"ש התוס' במנחות דף ט"ו דאף למ"ד טומאה הותרה בציבור לא הותר לאכול בטומאה אף במה שנאכל בטומאה ע"ש ואם כן כאן יקשה היאך אכלו בטומאה מיהו לפמ"ש הנוב"י בתשובותיו מהד"ת חלק א"ח סי' פ"ו ליישב וכן לפמ"ש בשעה"מ פ"ד מביאת מקדש וכן לפמ"ש בגליון הנו"ב ובתשובה ליישב הקושיא שהקשו מסנהדרין דף ט"ז שנחלקו ר"י ור"ש לענין פסח שעשה חזקי' אם כן יש ליישב גם כאן. והנה הבאתי בתשובה קושית חכם אחד אבד"ק לביטש שהקשה בהא דקאמרי יומא דף וא"ו ע"ב דזאת אומרת טומאה הותרה בציבור והרי לפ"ז גם טומאת ביתו מהראוי להתיר כמ"ש התוס' בזבחים דף כ"ב גבי זקני דרום דדוקא טומאה היוצאת מגופו לא הותר ולפ"ז בועל נדה דאין טומאה יוצאת מגופו הותרה בציבור גם כן והארכתי שם ליישב אבל אנכי מצאתי כעת ברש"י יומא דף ד' שביאר בהדיא דטומאת מת הוא דהותרה מדכתיב איש כי יהיה טמא לנפש אבל זבין ומצורעים נדות ויולדות שטומאתן יוצאת מגופן לא הותרה בציבור ובועל נדה כנדה ואף דבועל נדה אינו כנדה. הנה מדהשמיט טומאת שרץ משמע דאף טומאת שרץ הותרה למ"ד הותרה ורק טומאה היוצאת מגופו לא הותרה אבל בועל נדה הרי הוא כנדה ואף דבועל נדה אינו כנדה היינו לענין טבילה אבל לענין טומאה הרי הוא כנדה וא"כ כיון דנדה אינה נדחית הוא הדין בועל נדה ולפענ"ד היא מלתא בטעמא דכל הענין דטומאה הותרה בציבור הוא משום דלגבי צבור דהיינו טומאה הכוללת את הציבור הותרה טומאה ולפ"ז זהו בטומאה הכוללת כלם עד"מ שכלם נגעו במת שטומאתן יוכל להיות כאחת אבל טומאה היוצאת מגופו הרי כל איש נטמא בפני עצמו ומה בכך שרבים היו כן כל אחד בא בפני עצמו והרי ליחיד לא הותר ומה נ"מ באלף יחידים הרי כל אחד הוא בפני עצמו ואם כן הוא הדין לענין בועל נדה שכל אחד הבועל נדה הרי הוא טמא בפ"ע ובכה"ג לא הותר ואם כן שפיר מפרשינן ליה מטומאת ביתו: