שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן י״ז (ט״ז)

ובזה מיושב היטב דברי התוס' ביבמות דף צ' ד"ה בין שכתבו דאתיא כמ"ד טומאה דחויה היא בציבור דלמ"ד הותרה בציבור לא בעי ציץ לרצויי ותמה המהרש"א ביומא דף ז' דזהו מקשה הש"ס בעצמו ולמה לא הביאו דברי הש"ס הנ"ל ולפמ"ש יש לומר דהתוס' רצו לתרץ קושייתם שהקשו ביומא דלמה לי' להש"ס לאקשויי מרישא ולא הקשו מסיפא וכתבו דלמ"ד טומאה הותרה לא בעי ציץ ואם כן ז"ש כאן דלמ"ד הותרה לא בעי ציץ לרצויי ודו"ק היטב. וגוף קושית התוס' ישבתי בחידושי ליבמות דף צ' באופן נאות ונלאיתי להעתיקו. ובזה מיושב היטב מה דקשה לי טובא בהא דכתבו התוס' ד"ה אבל במסכת מנחות דף כ"ה דבציבור הורצה במזיד גם כן ולא משום ציץ רק משום דטומאה הותרה וקשה אם נימא דבשיריים העומדים לאכילה מודה ר"נ ואם כן גם כאן האיכא שירים לאכילה ולפמ"ש אתי שפיר דכאן למ"ד הותרה קיימינן וכל שהבשר טהור נאכל וכמ"ש ודו"ק היטב. ובמ"ש למעלה יתפרש היטב דברי הירושלמי שם בפסחים שאמר בא בטומאת הדם היאך עבידא ופשיט מהא דיש הפרש בין יחיד לציבור ולא נודע הפשיטות בזה ולפמ"ש אתי שפיר כמין חומר דבאמת למ"ד דחויה כתבו התוס' דכל שיש אכילה אף שהוא טהור יש להחמיר אבל למ"ד הותרה כל שהבשר טהור מותר ולפ"ז זהו החילוק שבין ציבור ליחיד והיינו משום דבציבור הותרה וכמ"ש התוס' במנחות דף כ"ה וכמ"ש בכוונתם ודו"ק היטב כי נכון הוא ובמ"ש יתיישב קושית השעה"מ דגם בכה"ג יש שירים לאכילה השעיר הנאכל לערב ולפמ"ש אתי שפיר דכל שנטמאו קודם מודו כולי עלמא דנאכל בטומאה ודו"ק מיהו זה אינו נאכל בטומאה ויש ליישב בד"א ואין להאריך: