שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ק״ס (ב׳)

שלום וכ"ט אל יושב בירושלים תוב"ב הרב החכם השלם מוה' שניאור זלמן בר' מנחם יוסף המכונה שזבנ"י (וכדומה שהוא ר"ת שניאור זלמן בן יוסף) ירושלמי. מכתבו עם מתשובתו הגיעני. ושנה שאלתו במה שקרה בארץ הודו ונשאל מעלתו מגבירי ארץ הודו וזה השאלה. שפחה יהודית היתה נשואה לבעל ומת בלא בנים והי' אומרים שלא היה לו גבורת אנשים ונתאלמנה בתולה מן הנשואין ונכנסה בבית גביר אחד להיות שפחה משרתת לבנותיו ואחותה של השפחה היא נשואה לאופה אחד באותה העיר רע מעללים ויעש לו דרך ומבוא לבית הגביר והוא מצחק עם השפחה ומדבר עמה נבלות וכבר נמצאו יחד לבדם אין איש אתם וכן הולכת השפחה לבית אחותה תמיד גם תשב שם חדש ימים ולעין כל משכיל נראה כי האופה מנאף עם גיסתו השפחה ונתעברה הארורה ואחר ששה חדשים חלתה עצמה למשכב בבית הגביר ושלחו אחר רופא מובהק והבין כי הרתה לזנונים ונתוודע להאופה ויתיעץ בערמה לקחת אותה לביתו ולהשליך תזנותה על הגביר וילמדה לאמר לכל עם ועדה הגביר שכב עמי בע"כ שלא בטובתי באותה לילה ובאותו מקום באותות שקרים ובסימנים מזוייפים גם לפי דבריה שכבר הגידה שזה ששה חדשים להריונה והנה נמצא שכל חדש העיבור היתה בבית האופה הנואף לא בבית הגביר אבל מצח אשה זונה העיזה פניה בפני כל לאמר הגביר שכב עמי בע"כ שלא ברצוני כלל ותהום כל העיר ורצו לעשות משפט להגביר וגם אמרו קצתם שחייב לקיים מאמר התורה ולו תהיה לאשה תחת אשר עינה וחייב גם לזון להולד ויחר מאוד להגביר והנה ביום תענית אסתר נכנס לבהכנ"ס עת קה"ת ותפס הס"ת ונשבע להד"מ וגם הוסיף לבקש שידינהו עפ"י התורה אם ח"ו ימצא בו פשע ועון ויענו אותו אין אנו יודעין ד"ת נשפוט אותך כפי דעתינו והוסיפו לביישו ברבים תוך היכל ד' צבאות (שרי להו מרייהו) גם הביאו הזונה עם גיסה הנואף והעיזו בפניו ויאמינו להזונה בלא עד ובלא ראיה ואדרבא האומדנא דמוכח לכל שהאופה הוא הנואף והגביר צועק אני רוצה דין תוה"ק ויתחזק נגדם להוציא משפטו עפ"י התורה בהסכמת גאוני ארץ הי"ו עכ"ל השאלה. והנה השאלה סתומה וחתומה ולא כתב שום גב"ע שהאופה נחשד עמה וגם לא ידעתי מה כל החרדה הזה שהוצרכו לשלח מארץ הודו לירושלים וחלילה עוד לא נשתכח תורה מישראל גם שם יודעים המשפט הלז שלא נוכל לחייב האיש אם לא ידענו דבר ברור והאשה הארורה הזאת והאופה אינם נאמנים עליו ואפילו עד כשר בהכחשה מי מהימן כמ"ש המהרי"ק בתשובה שורש קפ"ט והובא גם בדברי מעלתו לבסוף וגם אם נשלח לירושלים בלי ספק שנשלח לרב אב"ד העיר ומעכ"ת לא חתם עצמו בשם אב"ד ולא תואר אחר גם כתבו הוא כתב מדינתינו והוא חותם עצמו ירושלמי וגם מעלתו פלפל הרבה בדברים שלא לצורך להראות פלפולו אבל גוף הדין הוא פשוט ואינו ענין לפלפולו כלל וגם למה חרד להעתיק לי בכתב רש"י או להדפיסו אחר שהדברים פשוטים ומי לא יאמין לזה שמפורש במקום שבע"ת עומדים ובטוש"ע סי' כ"ב ס"ב וסי' ד' סכ"ו בהג"ה הראשונה עד שכמעט לא האמנתי לדברים ואולי הוא רק לחדודי בעלמא. אמנם בכ"ז אחר כי הגיע מירושלם עה"ק מארץ מרחק אמרתי להשיב בקצרה ואם בכ"ז לא יאמינו לדברים אז יסלח מעלתו לשלוח לי גב"ע נכון ולבאר לי שרשי הדברים ויחתום בחותם ירושלים עה"ק ורבניה וגדוליה ואשיב באורך יותר ברצות ד'. והנה אמרתי לעיין בזה ומאלקי אבקש עזר שלא אכשל בדבר הלכה. ולכאורה רציתי לומר דבר חדש לפי מה דמבואר בש"ע אהע"ז סי' ד' סכ"ו פנויה שנתעברה וילדה אם אינה לפנינו לבודקה או אם היא אלמת או שוטה ואפילו אם אומרת של פלוני הוא ואנו מכירים באותו פלוני שהוא ממזר אין זה הולד אלא ספק אפילו אם מודה אותו פלוני שנבעלה לו וכתב בח"מ ס"ק כ"ה דאפילו פנויה שלא דיימא מעלמא ולא יצא עליה קול זנות מעלמא רק פתאום נמצאת כריסה בין שיניה ואומרת לאיש הזה אני הרה אינה נאמנת ואין זה הולד אלא ספק והטעם משום דכיון שע"ז שהיא אומרת שבא עליה הוא ממזר לכך ל"ח לדבריה דהוא נגד החזקה דאמרינן דאשה בודקת ומזנה עם כשר דוקא ע"ש ולפ"ז כאן מהראוי לומר דמהגביר נתעברה ולא מהאופה שהרי היא אחות אשתו של האופה וא"כ הולד ממזר אם נתעברה הימנו וא"כ מהראוי לומר דאשה מזנה בודקת ומזנה מהכשר דוקא ובפרט שלא דיימא מעלמא רק שיש חשש על הגביר או על האופה מהראוי לתלות שבודקת ומזנה מהכשר דוקא. הן אמת דלפ"ז לא יתכן מה דאמרו הבא על ארוסתו בבית חמיו דרב אמר הולד ממזר ושמואל ס"ל הולד שתוקי וביבמות דף ס"ט יש שתי לשונות אם דיימא מעלמא או בלא דיימא מיניה ודיימא מעלמא ואמאי לא נימא דבתר דידיה שדינן ליה דמסתמא אשה בודקת ומזנה מהכשר וכ"ע פסולים לה. אמנם נראה דאין ראיה דבשלמא אם בידה לבדוק אחר הכשר לה ותזנה עמו מסתמא בודקת ומזנה אבל אם היא ארוסה דכ"ע פסולים לה ואין בידה לזנות שיהיה הולד כשר וא"כ אמרינן דכל שערב לה לחם שקר לזנות וענ"ב שוב יש לתלות ברובא דעלמא. ובזה יש ליישב מה דאמרו שם ביבמות מנא אמינא לה דקתני ילדה תאכל ה"ד אילימא דדיימא מעלמא וכו' אלא לאו מיניה דיימא ולא דיימא מעלמא ומה התם דלהאי אסורה ולהאי אסורה בתרא דידיה שדינן לה הכא דלהאי אסורה ולהאי היתירא לא כ"ש ופירש"י דלגבי ארוס הוא היתר וזה רבות בשנים אשר הקשיתי בתשובה אחת בחבורי כת"י שהחילותי בשנת תר"ו בדף ל"ט ומצאתי בריטב"א שהרגיש בזה דהרי גם כלה בלא ברכ' אסור' לבעלה כמבואר סי' נ"ה והוא בכלל יחוד דפנויה וא"כ דמי ממש להתם דשם אינו רק איסור דיחוד עם הפנויה כמ"ש רש"י שם והריטב"א כתב דכלה בלא ברכה מותרת מה"ת ולא הבינותי דגם יחוד דפנויה אינו רק גזירה על יחוד ומה אולמא האי מהאי ולפמ"ש י"ל דש"ה דבארוס עכ"פ יש חזקה דבודקת ומזנה ואף שאין בידה מכל מקום יש לתלות טפי דאם ערב לה זנות נבעלה באיסור לארוס שלה ולא תפסול בניה וגם לא תעבור על איסור א"א החמור ודו"ק וא"כ עכ"פ יש לתלות שלא זינתה מגיסה האופה והנה הח"מ הקשה ע"ז מהא דאמרו בכתובות דף י"ד הכי השתא התם אשה נשאת בודקת ונשאת הכא אשה מזנה בודקת ומזנה בתמיה הרי דאינו ברור שאשה בודקת ומזנה. אמנם באמת ל"ק מידי דהרי שם פריך לר' יהושע והרי ר"י ס"ל דאינה נאמנת ומפרש בירושלמי דטעמא דר' יהושיע דזנות רצ' אחרי הפסולין וא"כ לר"י שפיר אמרו בתמיה דאשה אינה בודקת ומזנה דודאי רצה אחר הפסולין דוקא אבל לדידן דקיי"ל כר"ג אמרינן דאשה בודקת ומזנה דוקא עם הכשר ועיין בשיטה מקובצת. ובזה אני אומר דבר נחמד בהא דאמר רבא דר"י אדר"י קשיא דר"ג אדר"ג לא קשיא והא קתני סיפא אמר להם ר"ג וכו' ומשני רבא דר"ג אדר"ג לא קשיא דהתם ברי הכא שמא דר"י אדר"י נמי לא קשיא התם חד ספיקא הכא תרי ספיקי הלכך לר"ג אלים ליה ברי דאפילו בחד ספיקא מכשיר וקיל ליה שמא דאפילו בס"ס נמי פסול ולר"י אלים ליה חד ספיקא דאפילו בברי נמי פסול וקיל ליה ס"ס דאפילו בשמא נמי מכשיר והדבר תמוה על הרשב"א בח"א סי' ת"א שהוכיח מר"י דס"ס עדיף מרוב דהרי ברוב כשרים פוסל אפילו בברי ואילו בס"ס מכשיר והדבר תמוה דהרי לר"ג אלימא ליה ברי מס"ס והרי ס"ס ורוב הו"ל כתרי רובי להרשב"א וכבר תמה בזה הפ"י שם ובק"א האריך הרבה לדחות דברי הרשב"א וכבר הכינותי בזה תשובה בארוכה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת לר"ג דאמר אשה בודקת ומזנה ולכך הברי עדיף דשם דל"ש בודקת ונשאת דטוענת שמא ולכך לא מועיל ס"ס אבל לר"י דאמר זנות רצה אחר הפסולין ולכך אף בברי נמי פסול וס"ס מועיל דעדיף מרוב ודו"ק היטב. עכ"פ יש סברא לומר דמהגביר נתעברה. ובזה יש ליישב מ"ש בשו"ת צמח צדק סי' פ"ב באלמנה שנשאת לכהן ואחר הנשואין נתברר שזינתה קודם הנשואין ואמרה שזינתה מבעל אחותה ונעשית זונה ואסורה לבעלה הכהן ופלפל בשו"ת צמח צדק שם אם היא נאמנת והב"ש סי' קט"ו ס"ק כ"ג תמה דמ"ש ממה דמבואר סי' מ"ו דאם קול יצא קודם הנשואין נאמנת לאסור עצמה על בעלה ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דבשו"ת צמח צדק שם יש חזקה דבודקת ומזנה ובסי' מ"ו לא שייך זאת. אמנם לענין דינא אין לחוש בכ"ז דניהו שיש חזקה היינו לענין זה דאינו ודאי ממזר אלא ספק אבל לא בשביל זה נחזיק שנתעברה מהגביר וכל שהוא טוען ברי ששקר דברה עליו נוכל לומר דכיון שדיימא עכ"פ מהאופה כך דיימא מעלמא ודלמא מאחר כשר נתעברה ולא מהגביר ובאמת יש להחזיק אותו האיש שאנו מכירין בחזקת צדיק ונבעלה לעלמא שאין אנו מכירין וכעין זה כתב הב"ש סי' י"ז ס"ק פ"ד דאותו האיש שהכרנו יש להחזיק בחזקת חי אבל איש אחר שאין אנו יודעין לא שייך חזקת חי וכמ"ש האחרונים בכוונתו וה"ה כאן אטו ליכא פרוצי בעלמא אבל זה שאנו מכירין הוא בחזקת צדיק וז"ב. ובזה יש לי לומר פרפרת נאה במה דנחלקו רב ושמואל בארוסה שנתעברה ונחלקו הלשונות אי דיימא מעלמא ולא מיניה ולפמ"ש יש לומר דבאמת יש להחזיק אותו שאנו מכירין דהיינו הארוס בחזקת צדיק שלא עבר על כלה בבית חמיו בלא ברכה ואמרינן דנתעברה מעלמא מהרוב ויש כמה פרוצי ולא שייך חזקת כשרות אותו האיש שאין אנו מכירין מי הוא וזהו שנחלקו דזהו אם דיימא מעלמא אבל אם לא דיימא מעלמא מה"ת לתלות בזה ולומר שהיא עשתה איסור חמור בא"א והוא לא עבר גם על איסור דרבנן. ובזה יש ליישב מה דאמר להך איסורא ולהך היתירא וליישב קושית הריטב"א הנ"ל ואין להאריך. ועכ"פ הדבר ברור דאינה נאמנת עליו לומר שזינתה ממנו וז"ב ומעתה נעתיק עצמינו למ"ש מעלתו לענין אם יש לה בושת ופגם ואני תמה על מעלתו שא"צ לשום פלפול דכיון שהיא בעיר ואין שם עדים שנאנסה הרי בחזקת שהיא מפותה וכבר כתב הראב"ד דבעיר הוא בחזקת מפותה ולהראב"ד הממע"ה ודברי המגדל עוז לא שייך כאן וגם דברי הט"ז לא שייך כאן ובלא"ה תמהתי על הט"ז בתשובה ואכ"מ. וגם לענין לכנסה אינו מחוייב וא"א לכנסה כמבואר בש"ע דכל שאינו ברור שבא עליה אינו מחוייב ואי אפשר לכופו מכ"ש בזה שנראין הדברים שמהאופה הוא והגביר נשבע פשיטא דאין לחוש כלל וע"כ הדבר ברור דהגביר עומד בצדקתו והמביישו יחוש לנפשו וכבר אמרו הבא על א"א מיתתו בחנק אבל יש לו חלק לעוה"ב אבל המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעוה"ב מכ"ש במי שמלבין פ"ח והוא נקי וע"כ הדבר ברור דהם חייבים לפייס הגביר הנ"ל ואם לא יהיו מחוסרי כפרה בימינו ואונן בשמאלו והמפייסו מתברך: