שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קנ״ט (ג׳)

והנה בשנת תרכ"ה הגיעני מכתב מהרב הנ"ל כי נתן הגט הראשון ואח"כ לקח ומחק שם אביה ונתן לה שנית אותו הגט ואח"כ גרש בגט החדש וע"ז כתבתי לו שמה שגירש בגט הישן וגם החדש עשה כהוגן ולדעתי לא היה צריך לתת גט חדש אמנם מה שעשה עשה אך מה שמחק שם אביה זה לא נראה לי והנה הדיין שם ר' שמואל הרעיש העולם וכתב להרב מ"ק ווארשא הג' ר' בעריש מייזילש והוא כתב שלא טוב עשה בכל השלשה גיטין שנתן ושלח לי הרב הנ"ל כל מ"ש הרב מ"ק ווארשא ומה שהשיב לו הרב וארשום כאן בקצרה מ"ש הרב מוהר"ב דלפמ"ש הרמב"ם בפ"א דבעינן שיהיה ענין הכתיבה שהסירה מקנינו ולכך בשינה שמו לא הסירה מקנינו ולכך בטל הגט וכ"כ הבית מאיר בתשובת מהר"ע איגר ז"ל סי' קי"ט אבל לא כתב שום טעם ומהר"ב כתב טעם משום דאין זה ספירת דברים כמ"ש הרמב"ן והר"ן בגיטין דף כ'. והנה יפה השיג מעלתו דא"כ בלא כתב שם אביו ואביה בגט יהיה מהראוי שיבטל הגט ובש"ע קי"ל דכשר כמבואר סי' קכ"ט והנני יוסיף דהנה בספר דברי חיים מהגאון מ"ק צאנז בפתיחה לדיני שמות חידש דלפמ"ש הר"ן דספירת דברים בעינן שיהיה ספר כריתות ולפ"ז שמה לא צריך כעין דאמרו ממך ממי דנפק מתחת ידי' משמע וא"כ למ"ד ע"מ כרתי כיון שיוצא מתחת ידה הוה ספר כריתות ואני כתבתי בגליון שם דזה אינו דהתוס' כתבו בריש פרק כל הגט דאף למ"ד ברירה בכתיבה נ"מ דבעינן שיהיה מבורר בעת הכתיבה ולפ"ז מה מועיל ע"מ הא בעת הכתיבה לא מבורר הכריתות ואף דלר"א לא בעינן שיהיה מוכח מתוכו וכמ"ש התוס' ריש פרק כל הגט היינו דאינו מוכח מתוך הכתיבה דשמא אשה אחרת גרש ששמה כשמה אבל בהכתיבה היה כריתות רק שלא מוכח את מי הוא מגרש אם זו אם זו אבל בלא כתב שמו לא כרת כלל בגט דלא נודע בעת הכתיבה כלל שמה ולפ"ז זהו בלא נכתב שמה אבל אם נכתב שמה רק שיש שינוי בשם אביה א"כ באמת בעת הכתיבה כרת את שמה ואם לא היה נכתב שם אביה היה שפיר כריתות רק שכעת אינו מוכח מתוך הגט שכרת אותה אבל עכ"פ כרת אותה ולר"א דע"מ כרתי כשר בזה ודו"ק. ובגוף דברי התוס' שכתבו דבעינן שיהיה מבורר בשעת כתיבה לכאורה צריך ביאור דלמה יהיה פסול הא לבסוף כשנותן לה למ"ד דאית ליה ברירה הוברר הדבר למפרע דאותה גרש והיה הכתיבה למענה ומ"ט בדבר. ולכאורה רציתי לומר דבר חדש כיון דבשעת כתיבה לא היה מבורר אף דנתברר אח"כ הוה מחוסר בין כתיבה לנתינה ול"מ דבעינן וכתב ונתן אמנם לכאורה לפמ"ש הר"ן פ' שני דגיטין במה דאשה כותבת גיטה אף דמחוסרת הקנאה לא מקרי מחוסר כיון שאינו מחוסר בגוף הגט ה"ה כאן לא מקרי מחוסר בגוף הגט. אך לפ"ז יקשה בהא דקאמר בדף כ"ה קבעי מיניה תולה בדעת אחרים וקפשיט ליה תולה בדעת עצמו והדר קמיתיב מתולה בדעת אחרים ומה קושיא הא אדרבא בתולה בדעת עצמו למ"ד ברירה לא מקרי מחוסר בגופו של גט כלל דהא הגט מוכן ותלוי בדעתו למי שירצה יגרש אבל תולה בדעת אחרים א"כ בשעת כתיבה היה מחוסר בגופו של גט דהרי מי שתצא תחלה לזו הוא מגרש וכ"ז שלא תצא יהיו מחוסר בגופו של גט דאולי זו תצא תחלה או הזו וא"כ אדרבא בזו יותר מהראוי שלא תתגרש אפילו למ"ד יש ברירה והיא קושיא נפלאה וצ"ל דאם כך היה הסברא מה פריך מפסחים הא שאני גט דהוא מחוסר בגופו של גט ובעינן וכתב ונתן וע"כ דהוא קאי למ"ד דאין ברירה ולדידיה אין נ"מ בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים ושפיר מקשה. ובזה מיושב היטב מה דמקשה מפסחים וקשה למה לא מקשה על מתניתן מהך דפסחים. ולפמ"ש אתי שפיר דהוה מקום לחלק בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים אבל השתא דפשטה ליה מהתם אלמא דאין חילוק א"כ שפיר מקשה. ובזה מיושב מה דמסיים והדר מותיב ליה מתולה בדעת אחרים וזה אינו קושיא כמ"ש התוס' דשפיר מותיב למאי דפשיט ליה ולפמ"ש אתי שפיר דזהו עיקר הקושיא דאל"כ לא מצי להקשות כלל וכמ"ש דיש חילוק בין גיטין ותולה בדעת עצמו אינו מחוסר וכמ"ש. ובזה מיושב מה שהקשה בג"פ דמה מקשה מפסחים אצל גיטין והא שאני גט דבעי שיהיה מבורר בשעת כתיבה ולפמ"ש אתי שפיר דא"כ מה פשיט מאיזה שארצה הא שם אינו מחוסר בגופו וכמ"ש ודו"ק היטב כי הוא חריף ועמוק. ומ"ש הרב מ"ק ווארשא להשיג על שו"ת פ"י ח"ב שכתב לצרף מטעם ס"ס וע"ז כתב דהפר"ח כתב בכללי הס"ס ס"ק י"א דספיקא דפליגי רבוותא לא נכנס לכלל ס"ס תמהני דאזיל בתר איפכא דאדרבא בפלוגתא דרבוותא ודאי אזלינן להקל בס"ס ועיין ש"ך סוף סי' נ"ז ובפר"ח עצמו ס"א שם ובמנחת יעקב בכללי הספיקות ואף בתרי ספיקי בכללי דרבוותא אזלינן להקל והפר"ח לא כתב רק בספיקא אבעיא דלא אפשיטא ומיהו כאן הוה גם כן ספיקא דלא איפשיטא. אמנם מ"ש דאתחזיק איסורא הנה גם באתחזיק איסורא מועיל ס"ס להרבה פוסקים. ובלא"ה נראה לפענ"ד דכאן בגט הראשון עכ"פ איתרע חזקת א"א דשמא מועיל זה הגט שוב לענין גט השני מועיל מטעם ס"ס דאתרע החזקה ודו"ק: