שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קנ״ה

שאל אותי תלמודי המופלג מו"ה ניסן זיס נ"י על מ"ש המ"א סי' תרע"ב דבשמן אין נ"מ בין רב למעט אבל בנרות של שעוה יש הידור יותר בנרות ארוכות וע"ז הקשה מהא דאמרו בשבת דף כ"ג אמר אביי מריש הוה מהדר מר אמשחא דשומשמי אמר האי משיך נהורא טפי ופירש"י אינו ממהר לכלות כשמן זית הרי דזה מעלה שהוא רב יותר ואינו ממהר לכלות. והשבתי דל"מ לשיטת רש"י דקאי על נר של שבת דהוא משום שלום בית שלא ילך בחשך וילך ואמר דרבה דהיה עני ואין לו מעות הרבה וא"כ היה מעלה במשחא דשומשמי שהוא בזול ויכול לקנות בסך מועט שיהיה משוך טפי ואינו ממהר לכלות ויהיה שלום בית וגם לפירוש התוס' דקאי על נר חנוכה גם כן מעלה דהרי כבתה אין זקוק לה וא"כ מעלה במשחא דשומשמי שאינו ממהר לכלות וידלק השיעור שרוצה וז"ב ופשוט ואין ראיה על יותר משיעור דזה אינו מעלה בשמן. ומה שהקשה על מ"ש הפר"ח בסי' תרע"ה דנ"מ בין אם הרואה אומר לצורכו הוא מדליק דאז אינו מברך דאינו רק משום מ"ע וכעין מ"ש הר"ן לענין שני פתחים דאם ידליק בפתח אחד אינו מברך דאינו רק משום מ"ע וע"ז הקשה דמה דמיון דכל דהרואה אומר לצורכו הוא מדליק ולא היה לשם חנוכה שוב צריך לברך שנית דליכא היכר ניסא ולפענ"ד ל"ק דכל דבאמת הוא הדליקה לשם מצות חנוכה והנחה עושה מצוה וא"כ הוא באמת יצא ידי מצוה רק בשביל הרואה שיאמר לצורכו הוא דמדליק וא"כ אינו רק משום הרואה באמת ל"צ לברך שנית דהוא באמת קיים המצוה ושפיר כתב הפר"ח ודו"ק: