שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ט״ו (ב׳)

מכתבו נמסר לי תמול ע"י איש עובר אורח ואני יושב קרית חוצות לשתות מי מעין הקשה למעיין ומחוסר ספרים. והנה ראיתי דבריו. איזה השגות על ספרי אבל לא ע"ד שרוצה להבין רק מפאת איזה שנאה וקנאה ואני איני מכירו לדעת מהותו ומהראוי הי' להשיב לו בהרחבת פה למדוד כמדתו אך דברי חכמים בנחת נשמעים חרפה לא אשא על שפתי רק מה שצורך לגוף ההשגה להשיב ואכתוב על סדר השגתו באות א' מ"ש מעלתו על חבורי יד שאול סי' רכ"ח ס"ק כ"ג מ"ש לישב קושית החכם מגיטין וכתבתי בתירוץ הראשון דמה"ת מוקמינן על חזקת חי רק מדרבנן אסור ובכה"ג אף מדרבנן מותר וע"ז כתב מעלתו שדברי מגומגמים דאדרבה כיון שמה"ת מותרת רק מדרבנן אסור א"כ שוב יקשה גם לשיטת הפוסקים דספק מה"ת אסור כאן מותר דמה"ת מוקמינן בחזקת חי ומדרבנן אסור. הנה העתקתי דבריו. למען לא יאמר כי לא עיינתי בדבריו. אבל בקושטא קאמינא שבמחכ"ת לא רצה להבין ואני הבאתי דברי התוס' קדושין מ"ה מה שכתב ר"ת על ר"מ. וגם כאן כיון דהנדר לא חל רק שעה אחת לפני מיתתה א"כ על כל שעה ושעה מותרת חוץ מדרבנן דמוקמינן לה בחזקת חי והוא מותרת וא"כ לא תחוש לנדרה דהא צריך לחול הנדר ודו"ק היטב. ויבין כוונתי אם יסיר שנאה וקנאה מלבו ולא יאמר שדברי מגומגמים כי הם דקי העיון ובזה מיושב גם קושית מעלתו ממכות ד' ט"ז ובלא"ה נלפענ"ד דל"ק קושית מעלתו בהא דאמרו באונס שגירש בטלו ולא בטלו האיך משכחת לה והקשה הא משכחת לה באומר תשמישך עלי קונם שעה אחת קודם למיתתו ואז לא יוכל להפר מה"ת דלא חל עדיין ומדרבנן מ"מ אסור. ולפענ"ד נראה דהנה הר"ן בנדרים ט"ו הקשה כיון דאינו רק מדרבנן דהנאת תשמישך אינו רק מדרבנן והיכא חייל נדרא לאפקועי מצות עונה ופ"ו וכתב כיון דחל הנדר ממילא פקעי להו הנך מצות דחכמים מתנין לעקור דבר מה"ת בשב וא"ת ע"ש ולפ"ז נלענ"ד דזה דוקא שאוסר עצמו תיכף אבל כשאינו אוסר עצמו רק שעה אחת לפני מיתתו וא"כ כיון דמה"ת באמת מותר וחל עליו מצות עונה ופ"ו אף דחז"ל אסרו אבל כאן דאינו רק ספק שמא ימות וא"כ הו"ל תרי דרבנן ולא יוכלו להפקיע מצות עונה ופ"ו אף דאינו רק שב וא"ת כנלפענ"ד ודו"ק: