והנה ביום ה' אחרי שנת תרל"א הגיע לי מכתב מהבחור כהלכה כמר ברוך פאליק נ"י מ"ק חאליוב בהא דפריך הש"ס בפסחים דף ז' ולאחר זמן איסורו לא מצי לבטל והא תנן היה יושב בבהמ"ד ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו מבטלו וע"ז הקשה לשני דמיירי שהיה לו תערובות חמץ ואינו כזית בכדי אכילת פרס דמותר באכילה ומ"מ עבר על בל יראה כמ"ש הה"מ והמג"א דכיון דמותר באכילה שוב יכול לבטלו אף לאחר זמן איסורו וצריך לבטל דמ"מ עבר על ב"י כמ"ש הה"מ והמ"א. והנה באמת לפמ"ש המג"א דרק לא לקי אבל אסור עכ"פ מתורת חצי שיעור שוב יש לומר דאינו ברשותו לבטל עכ"פ מדרבנן והוה כמו בחמץ נוקשה ושעות דרבנן ועיין כנה"ג הובא בפר"ח סי' תל"א אך באמת לפמ"ש המהרש"א הנ"ל מותר באכילה שוב קשה אמנם באמת לפמ"ש הר"ן בטעם דמועיל ביטול אף דאינו בפני שלשה משום כיון דאינו ברשותו ורק דהתורה עשאה כאילו ברשותו בגילוי דעת בעלמא סגי ולפ"ז כל דמותר באכילה וישנו ברשותו שוב ל"מ הביטול ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קמ״ט (ד׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.