שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קמ״ט

לתלמידי החריף ושנון מו"ה גרשון קארציר נ"י. אשר הקשה בהיותינו מהלכים לשוח ע"פ השדה י"ג תשרי שנת תר"כ בהא דאמרו בביצה דף וא"ו חזיא דהוה עציב א"ל אמאי עציבת א"ל דלא אותבי ע"ת א"ל וליתיב מר האידנא וכו' ומה קושיא הא דעת הרבה גאונים דמצוה להתענות בר"ה וא"כ הרי מביא בש"ע סי' תקכ"ז ס"כ בהג"ה דמי שמתענה ביו"ט אסור לבשל לאחרים דהוה כמו שלא הניח עירוב וע"ש במ"א מ"ש בשם הרי"ו וא"כ רבינא לא היה יכול להניח עירוב דהא אסור בבישול ואפייה כיון שמסתמא היה הוא מתענה בר"ה ואסור לבשל ומה מועיל עירובו. ולפענ"ד היה נראה דבר חדש דאף מי שס"ל דמצוה להתענות או רשות להתענות בר"ה אבל בשבת שובה ודאי דאסור וכמ"ש הרא"ש סוף ר"ה דשבת ודאי אסור בתענית ולפ"ז שוב אסור לו להתענות ע"ש עם חשיכה דהא גם בת"צ דעת הרבה פוסקים דלא יכנס לשבת כשהוא מעונה ועיין בעירובין דף מ"א וא"כ מכ"ש בר"ה שאינו רק משום תשובה פשיטא דאסור לכנס לשבת כשהוא מעונה וא"כ שוב מותר בע"ת דהא מותר לו לאכול כשחל ר"ה יום ה' וא"ו וז"ב. ובזה יש לי לומר דבר נחמד במ"ש בביצה ט"ז לשנה חזייה דהוה עציב ופרש"י ר"ה היה והקשה המהרש"א למה פירש דוקא ר"ה ועיין שו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' ק"ל. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת קשה ליה לרש"י קושית הט"ז דאחר שכבר שמע משמואל דאמר סמוך אדידי והוא לא ידע עדן דבפעם שניה חשוב פושע א"כ למה נתעצב. אמנם לפמ"ש אתי שפיר דע"כ לא שמע רק בשאר יו"ט אבל בר"ה אפשר דאסור משום שמתענה בר"ה וגם בר"ה עצמו יש מקום לחלק בין כשחל ביום וא"ו זיי"ן דאז ר"ה בעצמו הוא בשבת אפשר דמתענה אפילו בשבת מכ"ש בע"ש דע"כ לא כתבו דבשבת אסור להתענות רק בשבת אחר ר"ה אבל ר"ה עצמו דהוא יום דין אפשר דיכול להתענות ומכ"ש בע"ש אבל בחל ביום ה' וא"ו ודאי דמותר להתענות וע"כ עציב דהוא לא ידע מזה ולכך חידש שמואל דלכ"ע שרי אבל לדידיה אסור דפושע הוא ודו"ק היטב. אמנם בגוף הדין שחדשתי דלכך מותר להניח עירובי תבשילין משום דאסור לו לכנס כשהוא מעונה נראה לפענ"ד אחר העיון לפקפק בזה דהנה כל ענין עירובי תבשילין הוא לדידן דקי"ל כרבה דצורכי שבת אין נעשין ביו"ט רק משום הואיל שרי מה"ת ועירובי תבשילין מתיר מדרבנן ולפ"ז בסמוך לחשיכה דלא שכיחי אורחים שוב לא מועיל עירובי תבשילין ועיין מג"א ריש סימן תקכ"ז ולפ"ז כאן דבאמת בר"ה איכא מצוה להתענות רק משום דלא יכנס לשבת כשהוא מעונה אבל עכ"פ אינו רק סמוך ללילה ושוב לא שייך אורחים וא"כ שוב לא שייך הואיל ואסור ולא מועיל עירובי תבשילין והיא קושיא נפלאה. אמנם בגוף הקושיא נראה לפענ"ד דבר נכון דבאמת הרא"ש הביא בשם הרבה גאונים שצווחו ע"ז דהיאך מותר להתענות בר"ה הא הוא יו"ט וצ"ל דהרי מבואר בסי' רפ"ח דבתענית חלום מותר להתענות אפילו בשבת דהא הוא עונג לו שעי"כ יקרע גזר דינו וכן מבואר שם דמותר לבכות בשבת כל שהוא עונג לו ולפ"ז בר"ה דהוא יום דין קשה א"כ הו"ל עונג כדי שיקרע גם דינו וא"כ שוב מותר להתענות. ובזה נראה לפענ"ד ליישב מה שהקשה בשו"ת כנס"י סי' כ"ג ובשאגת אריה סי' ק"א בהא דפריך בר"ה דף י"ט ות"ל דהו"ל יום שלאחר ר"ח ומה קושיא הא בר"ה מצוה להתענות אף שהוא ר"ח ע"ש ובמפה"י בשו"ת בסופו להגאון הצדיק מפ"ב ז"ל ולפמ"ש באמת אי אפשר לגזור תענית על כל העולם בר"ה דבאמת הוא יו"ט ור"ח רק מי שנפשו עגומה עליו ויודע בעצמו שמרגיש שנפשו דבוקה כל כך בד' עד שאינו מרגיש התענית בעבור שמתיירא מפני אימת הדין זה מותר להתענות ומקיים מצוה אבל זה אינו בכל אדם ולכך שפיר פריך דהו"ל יום דלאחר ר"ח בודאי שייך בזה דרוב העולם נפשם מרה להם בשביל התענית ואסורים להתענות ולפ"ז שם דחזיה דהוא עציב וא"כ שוב רצה לאכול ונפשו ירעה לו שלא יוכל לאכול בשבת שלא עשה העירוב תבשילין שוב מותר לו לאכול ועכ"פ יכול לעשות עירוב תבשילין. ומיושב היטב הקושיא דאחר שראה שנתעצב אל לבו שוב מותר בעירובי תבשילין ודו"ק היטב. ובזה יש ליישב קושית השאגת אריה סי' ק"ב אחר שהוכיח שם דבר"ה אין בו משום שמחת יו"ט רק משום ר"ח אסור להתענות א"כ עכ"פ לא שייך ענין עירוב תבשילין דהטעם הוא משום כדי שיברור מנה יפה ליו"ט והא מצד יו"ט ליכא רק משום דאסור להתענות בר"ח ועכ"פ לא חיישינן שמא לא יברור מנה יפה ליו"ט. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת גם מצד יו"ט שייך רק דמ"מ מצוה להתענות למי שנפשו דבוק בד' ועושה כדי שיקרע גזר דינו אבל כל שאינו מתענה שוב איכא זלזול לקדושת יו"ט ומחייב מצד מצות יו"ט וראיתי בשאגת אריה שם שהקשה בהא דאמר ר"א בפסחים דף ס"ו ומה ראיה רשות למצוה והקשה הוא הא ר"א בעצמו ס"ל דמחוייב לאכול י"ד סעודות בסוכה וא"כ יו"ט ראשון מחוייב לאכול ואיכא מצוה ואפ"ה לא התירו משום שבות וכן הקשה מר"ה אי נימא דאינו מצוה רק בשביל ר"ח אסור להתענות קשה ע"ש שהאריך ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת לר"א גם בסוכה ליכא מצוה לאכול רק מי שרוצה לאכול מחוייב בי"ד סעודות אבל מי שנוהג להתענות אינו מצוה וכן בר"ה לר"י דס"ל דיו"ט מצוה הוא כל שרוצה לאכול שוב איכא מצוה משום קדושת יו"ט ודו"ק היטב. ובזה יש ליישב ראיית הרא"ש מהא דכתיב בעזרא שלחו מנות לאין נכון לו והיינו מי שלא עירב עירובי תבשילין והרי דמצוה לאכול בר"ה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת לרוב העולם הוא מצוה לאכול. ובזה יש לומר המליצה לאין נכון לו היינו שאינו נכון לו מה שמתענה שנפשו ירעה לו להתענות אסור בר"ה ודו"ק. ודרך אגב אזכיר מה שהוגד לי קושיא בשם הגאון המנוח אבד"ק פלאצק ז"ל בעהמ"ח שמחת יו"ט על ביצה דבדף ה' גבי תקנה שתקנו לעטר שוקי ירושלים בפירות ובתוי"ט פ"ה דמעשר שני כתב שהרמב"ם ס"ל כהירושלמי דעיקר התקנה היה בענבים משום נסכים וע"ז הקשה דהרי כרם רבעי דינו כמעשר שני שאינו נאכל אלא בירושלים והוא קודש וא"כ שוב אין נסכים באים רק מן החולין כמבואר במשנה דמנחות דף פ"ב והוא תימה גדולה. ולפענ"ד ליישב הקושיא דהנה התוס' כתבו בשם הספרי דדוקא בשמחה דאכילה התירה התורה והרמב"ם פט"ז מהלכות מעה"ק כתב הטעם להקריב קרבנן שלא יהיה בהם צד גבוה כלל ולפ"ז כאן שצריך לנסכים א"כ ל"מ לשלמים שצריך לצורך אכילת הקרבן דאף דאין הנסכים מעכבים הקרבן הנה לשיטת התוס' ק"צ מעכב ואף להרמב"ם עכ"פ מצוה איכא א"כ הוה אכילה שיש בו שמחה אמנם בלא"ה יש לומר דפדו את הענבים דאף דאין פודין בירושלים היינו משום דמצוה לאכול גוף המעשר שני בירושלים אבל כאן דבאמת גוף הענבים אוכל בירושלים והנסכים ג"כ בירושלים שפיר דמי לפדות כנלפענ"ד: