שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קמ״ד

מה שהשבתי לבחורי חמד הלומדים בקלויז חדשים בפרעמיסלא שנתרכ"ד אדר שני ב' תזריע. מה שהקשו בתוס' פסחים דף ה' ע"א ד"ה לא תשחט שהקשו דזמן שחיטה לא הוה מיד אחר חצות רק אחר התמיד וכתבו כיון דדיעבד אם שחטו קודם תמיד כשר חשוב זמן שחיטה מחצות ואילך וע"ז הקשו ממ"ש התוס' בדף י"א ד"ה קוצרין דאף דתני אם הביא כשר כיון דלכתחלה לא יביא חשבינן ליה ממקום שאי אתה מביא הרי דכל דאינו מביא לכתחלה לא קרינן ביה ממקום שאתה מביא. ולפענ"ד נראה דשאני התם דכתיב בעומר ראשית קצירכם וא"כ התורה אמרה דבעינן שיביא עומר תחילה וא"כ כל שלכתחילה לא יביא וא"כ אינו יוצא המצוה שצריך להביא ממקום אחר א"כ שוב יכול לקצור דהמצוה א"י לקיים ממקום זה אבל שם התורה אסרה לשחוט הזבח בעוד שהחמץ קיים א"כ כל שהוא זמן שחיטה עכ"פ בדיעבד הכל בכלל האיסור ויש חילוק בין לאו ששללה התורה שלא יהי' הכל בכלל האיסור אבל כל שהוא מצוה אמרינן דצריך לעשות מן המובחר וכל שאסור לכתחילה שוב אינו נקרא מקום שאתה מביא וכעין זה חלקו בסוטה דף כ"ט לענין כל טמא וכתיב כל טהור יאכל בשר דטהור משמע ודאי ע"ש ועיין בשו"ת הריב"ש סי' של"ז הובא ביתה יוסף סי' תרל"ז ע"ש ודו"ק: עוד הקשו על מ"ש התוס' בזבחים דף ל"ב דעשה שיש בו כרת דחי עשה ול"ת ואף שלא בעידנא וע"ז הקשו משבת דף קל"ב דאמרו שם אימר דאמרינן דאתי עשה ודחי ל"ת כגון מילה בצרעת א"נ כלאים בציצית דבעידנא דקא מעקר לאו מקיים עשה כאן בעידנא דקא מעקר לאו מעקר עשה ושם קאי על פסח כמ"ש רש"י בעמוד א' שם ד"ה ומה צרעת והרי שם יש גם כן עשה דכרת דפסח דבטלים מפסח היא קושיא גדולה אף שבאמת דברי התוס' בזבחים הנ"ל אינם מוסכמים ועיין חולין דף ע"ח מכל מקום עכ"פ על סברת התוס' בזבחים קשה. ולפענ"ד נראה דיש לחלק דאף דעשה דכרת דחי הל"ת ועשה אף דלא הוה בעידנא היינו דוקא שם דדוחה אותו שמכניס ידיו לבהונות כיון דהוא בעצמו צריך לקיים עשה דפסח הותר לו לעבור כדי שיקיים העשה אף שאינו בעידנא אבל אחר שיקוץ בהרת של זה דכל מי שקץ בהרת עובר בעשה ול"ת (ועיין מלמ"ל פי"א מט"צ שביאר כן בהדיא) וא"כ זה שקץ אינו עושה העשה שיש בו כרת וכל שאינו בעידנא לא הותר לאחר לעבור כדי שיקיים זה מצות עשה שיש בו כרת ומילה בצרעת אעפ"י שמל אחר מכל מקום עכ"פ בעידנא הוא אבל כל שאינו בעידנא לא הותר לאחר לעבור. ובזה מיושב מה דאמרו בדף קל"ג ואי איכא אחר לעבד אחר והקשו מזה על הב"י באו"ח סי' י"א ולפמ"ש יש לומר דבמילה שיש בו כרת ודחי אף ל"ת ועשה ואף שלא בעידנא רק דאחר לא הותר ולזה כל שאחר אינו מתכוין ואינו עובר מוטב שיעשה אחר אבל במקום אחר לא. ובזה מיושב גם קושית התב"ש סי' כ"ח לענין דהמצוה על האב. ולפמ"ש אתי שפיר דכל שיש עשה ול"ת מוטב יותר שיעשה באחר דאחר אינו מתכוין וליכא איסור ודו"ק: