שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קמ״ב (ב׳)

והנה בשנת תרכ"ו בחג הפסח ד' דחוה"מ נשאלתי במ"ש התוס' בזבחים דף צ"ח ודף צ"ט ד"ה טבול יום בהא דאמרו סכין שנמצא בי"ד שוחט בה מיד ובי"ג שונה ומטביל וע"ז הקשו אם נימא דלא בעי הערב שמש נחוש גם בי"ד דלמא נטמא בטומאה דרבנן ולא חש להטבילו מאתמול דהא יכול להטבילו בי"ד דלא בעי הערב שמש וכתבו כיון דהוזקק להטביל בי"ג משום טומאה דאורייתא לא חש שמא נטמא אח"כ בשום טומאה. וע"ז נשאלתי דהא יש לחוש שמא. לא הוצרך להטביל בי"ג דלא נטמא בטומאה דאורייתא ואח"כ קרה לו שנטמא טומאה דרבנן ולא חש להטביל תיכף דיכול להטביל בי"ד דלא בעי הערב שמש והדבר צריך ביאור. והשבתי בפשיטות דדברי תורה עניים במקום זה ועשירים במקום אחר דהנה בחגיגה דף כ"א ד"ה האונן הקשו בשם רבינו אלחנן מה הלשון שונה ומטביל דמשמע שכבר הוטבל ותירץ לו הר"י דמיירי אף שניכר שהטבילוה בעלים נמי מטבילין דאימא לא נשמרו בטהרה הואיל ואית ליה שהות כולי יומא ולפ"ז הך דאמרו בי"ד שוחט בה מיד גם כן קאי ע"ז דמיירי שהכירו שכבר נטבל וע"ז שפיר תירצו כיון שניכר שהטבילו כבר וא"כ נזקק לשמרו שמרו גם כן מטומאה דרבנן אבל בי"ג לא שמרו כיון דיש לו שהות כולי יומא וז"ב ופשוט בכוונת התוס'. והנה התוס' בחגיגה הקשו על הא דאמרו כלי שנטמא בולד הטומאה מטבילין והקשו הא בעי הערב שמש וכתבו דמיירי ביו"ט שחל בע"ש ויו"ט מכין לשבת הלכך מטבילין אף ביו"ט אף ליומא אחרינא ודבריהם תמוהים דהא קי"ל דאין יו"ט מכין לשבת ובספר שיח יצחק על חגיגה כתב דע"י עירוב מותר אבל הר"ן כתב דאף ע"י עירוב לא הותר רק אוכל נפש ולא מכשירי אוכל נפש וכבר נתעורר בזה האבני מלואים ח"ב בשו"ת הנספחות שם סי' י"א יעו"ש והנה כעת נעלם ממני איה מקומו של הר"ן וגם הגהת אשר"י לא ידעתי מקורו ובאמת לפענ"ד זה תלוי אם קי"ל דצרכי שבת נעשין ביו"ט ולכך מותר ע"י עירוב וא"כ דווקא אוכל נפש שרי דהתורה אמרה אך אשר יאכל לכל נפש ול"ש שבת ול"ש יו"ט וא"כ שוב דוקא אוכל נפש שרי ולא מכשירי אוכל נפש וע"י עירוב לא מכשירין איסור תורה דמכשירין בודאי אסור לעשות מיו"ט לשבת אף לר"י אבל לפי מה דקיי"ל כרבה דמשום הואיל שרי אין חילוק בין אוכל נפש למכשירין דמשום הואיל מתירין במכשירין שאי אפשר לעשות מעיו"ט ועיין מג"א סי' תכ"ז ולפ"ז להר"ן דפסק כרבה שוב אין חילוק בין מכשירין לאוכל נפש עצמו וז"ב. אמנם עדיין קשה דכיון דנטמא ולא חזי ביו"ט אף לאורחים וא"כ שוב אסור להטביל ביו"ט אף לשבת. אמנם נראה כיון דזה דוקא לכהן ולישראל מותר אף בלי טבילה לכך שייך הואיל ומקלעי אורחים ישראלים וז"ב. והנה מדי דברי זכור אזכור מה שראיתי בשו"ת חתם סופר חלק או"ח סי' ע"ט שהביא בשם חותנו הגאון מוהר"ע איגר ז"ל שנסתפק מי שנוהג לאכול רוזניקיס ביום אחרון של חג ואם חל בשבת מה נעשה הא לא שייך הואיל דלא חזי כלל ע"ש וכן יש לשאול על חרעמזליך וקניידליך שעושין האנשים שאוכלים שמירה ומכינים לשבת דיהיה אסור דל"ש הואיל ובאמת שכן מבואר באו"ח סי' תקט"ו ס"ז דבפירות שצריך הכנה אסור גם על שבת ע"ש וה"ה בזה ואף הכנה דאפייה ובישול מקרי הכנה כמבואר במ"א סי' תקכ"ז ס"ק א' דלא כדמשמע מהתוס' ריש ביצה וע"ש ובב"י. והנה לכאורה אמרתי לפמ"ש הרמב"ן והר"ן בביצה גבי בית שנפחת דהיכא דנסתלק האיסור ממילא ואינו בגוף המוקצה שרי ה"ה כאן דבעצם הן אוכל נפש רק שהיום אוסר וכל דאזל היום שרי והבישול אינו רק משום מוקצה כמ"ש הפ"י באורך ריש ביצה ע"ש שמיישב דברי רש"י דהכנה משום מוקצה וכיון שנסתלק האיסור לא שייך משום הכנה. אך עדן צריך ביאור היאך שרי לטלטל ולאפות ביו"ט דביו"ט עדן המוקצה בעולם אמנם הגאון מוהר"ע איגר תירץ דחזיא לחולה שאין בו סכנה וזה שכיח ובח"ס שם דחה דשמא זה החולה לא יצטרך לזה והתוס' לא כתבו רק על מה שהקשו דיתבטל כל מלאכת שבת וע"ז שפיר הקשו דיכול להיות חולה שיצטרך עכ"פ לאיזה מלאכה ע"ש ולפענ"ד דברי הגאון מוהר"ע איגר ז"ל נכונים דכל דאילו צריך החולה לזה היה מותר שפיר מקרי הואיל דהיה יכול להיות שיצטרך לזה וראיה ממה דהקשו דחזי לכיסוי דם צפור ומי יודע אם יהיו לו כיסוי דם צפור וע"כ דכל דיכול לאשכוחי אופן שיהיה מותר כגון אם יקרא קן צפור שוב אמרינן הואיל ומכ"ש בזה וז"ב ודו"ק: