שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קמ״ב

להרב החריף מו"ה יעקב נ"י חתן הרב אבד"ק דאמבראווע כעת אבד"ק רימיליב. בשנת תרכ"א כ"ט למב"י אור ליום ד' פסח שני הקשה אותי בהא דאמרו בפסחים דף ע' סכין שנמצא בי"ד שוחט בה מיד ובי"ג שונה ומטביל וע"ז הקשה דהרי התוס' בריש חולין גבי טמא במוקדשין הקשו דהא מפרכסת הרי היא כחיה וכתבו דחשו שמא יגע אח"כ וא"כ כאן בסכין דאין לחוש רק בשעת שחיטה שוב למה נחוש לזה הא עדיין מפרכסת ואינה מטמא ולכאורה קושיא גדולה היא. והנראה בזה דהנה באמת לכאורה צריך ביאור קושית התוס' דמה קושיא הא עכ"פ מטמא את הדם ודם מטמא לבשר וצ"ל דמשקה בית מטבחיא דכן ולא שייך טומאה כלל. אמנם לכאורה לפמ"ש הצל"ח בסוגיא דר"ח סגן הכהנים סי' פ"ג דלמ"ד טומאת משקין דרבנן רבנן גזרו על משקה בית מטבחייא גם כן וגם דם קדשים טמא מדרבנן א"כ עדיין קשה דעכ"פ מדרבנן מיהו טמא וצ"ל דזה אינו דשוב כל שהיא אינו רק מדרבנן בספק שמא יגע לא גזרו ושפיר הקשו ואין לומר דהא אין עושין ספק דרבנן לכתחלה אבל זה אינו דהא האיסור הוא כבר והוא טמא והספק שמא יגע אינו עושה בידים דהא אינו ברור שיגע ובכה"ג ודאי גזרו ולפ"ז גבי סכין דשונה ומטביל למה לא יטבול לכתחלה ולמה יעשה ספק דרבנן לכתחלה וז"ב אמנם עדיין קשה בהא דאמרו בדף ע"ט לענין כלי שרת שנטמאו והא לא שייך טומאה בטומאה שרץ דלא תטמא לבשר כלל. אך העיקר נראה לפענ"ד דהנה ראיתי בספר יגל יעקב שהקשה בריש חולין דמה מקשו התוס' דמפרכסת הרי היא כחיה דהא בבריאה כשר אף בלא פרכוס וא"כ יש לחוש שמא תהיה מן הבריאים ולא תפרכס כלל ותהיה נטילת נשמתה בעת השחיטה וא"כ תטמא הבשר אך נראה כיון דאינו ברור שיגע רק דחשו שמא יגע וכיון שאינו ברור שלא תהיה מפרכסת שוב בודאי מותר ולפ"ז לענין כלי שרת או בסכין הנמצא שפיר הצריכו לטבול דלמא לא תפרכס כלל וז"ב ופשוט: