שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קמ״א (ב׳)

מכתבו הגיעני והנה מ"ש בשולי מכתבו קושיא בהא דאמרו עירובין דף ס"ד ש"מ דהולכין אחר רוב עוברי דרכים והקשה דלמא לעולם אין הולכין ואפ"ה אסרו לר' אלעי לאכול דלפמ"ש המלמ"ל בכמה מקומות דכל דיש ס"ס להחמיר אף בדרבנן אזלינן להחמיר וא"כ כאן יש ספק שמא פת עכו"ם הוא ואת"ל מישראל שמא נאפה בפסח ועבר עליו הפסח ולכך אסור כיון דהיה קרוב לפסח דעכ"פ מידי ספק לא נפקא ועיין בתוס' ד"ה שהולכין. והנראה לפענ"ד כיון דפת עכו"ם אינו רק גזירה בשביל חשש חיתון וכל דאינו ודאי של עכו"ם לא שייך חשש חיתון דא"י אולי משל ישראל הוא ולא שייך הגזירה ולכך מוכח דרוב עכו"ם היה ואסור ושייך חשש חיתון אבל הוא דין חדש ושוב נזכרתי שבפר"ח סי' קי"ב ס"ק י"ג כתב דמחצה עכו"ם ומחצה ישראל אסור הפת וצ"ע דלפענ"ד הסברא נכונה אמנם גם לדברי הפר"ח אין ראיה דשם עכ"פ יש בבירור מחצה עכו"ם ואקבע אסורא עכ"פ אף דאינו ניכר מ"מ אסור מספק אבל בסתם שלא נודע לא חיישינן מספק דלמא עכו"ם הוא כנלפענ"ד. שוב ראיתי במהרש"א שם והוא כתב להיפוך דבמחצה על מחצה יש להקל בפת של עכו"ם ועכ"פ לשני תירוצי מהרש"א שם ל"ק קושית מעלתו דלולא הרוב היה מותר דספיקא דרבנן לקולא ולא תלינן בישראל דמה"ת לחשוד דעבר על בל יראה ע"ש בתירוצו הראשון ולתירוצו השני היה מותר בספק ע"ש ודו"ק: