מכתבו הנוכחי הגיעני והנה בריש מראין מה שנסתפק אם צריך ב' כוונת למצוה אי מועיל והביא בשם הגאון מהורח"י ר"י מבראד ולפענ"ד ראי' ברורה דמועיל דהנה זקני הח"ץ ז"ל חקר בחליצה אי הוה כוונת קנין או כוונת המצוה והעלה דהוה כוונת קנין. ואני כתבתי ונדפס משמי בהגהת הח"ץ הנדפס בלבוב שבמחכ"ת שנעלם ממנו דברי הרמב"ם פ"ו מיבום ה"ח צריך שתתכוין היא שתחליץ לו ויתכוין הוא שיחליץ לה ויעשו מעשים אלו לשמן משמע דהוא כוונת המצוה ע"ש. והנה כפי הנראה מהרמב"ם דצריך שיכוין מתורת הקנאה ומתורת כוונת מצוה הרי דמועיל לשניהם:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן י״ד (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.