שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קל״ז (ב׳)

והנה בשבת הגדול שנת תרכ"ז מצאתי בתורת כהנים פ' מצורע שבפסוק וצוה הכהן ושחט צווי בכהן ושחיטה בכל אדם דברי ר' יהודה בר' יוסי רבי אומר אף שחיטה בכהן והנה זה שנים רבות שמעתי קושיא בהא דאמרו ביבמות דף ל"ג גבי זר ששימש במקדש דפריך ששימש במאי אילימא בשחיטה שחיטה בזר כשרה והקשו לוקי בשחיטת צפור של מצורע דבעי כהן ולפענ"ד ל"ק דהא שם קאי אליבא דר' יוסי כדאמרו אי בהבערה הא אמר ר' יוסי הבערה ללאו יצתה והרי ר' יהודה בר' יוסי מסתמא כאביו ס"ל דשחיטה בזר כשרה אמנם באמת אף לר' יוסי אינו רק בעשה דצוה הכהן ושחט וא"כ הרי גבי הבערה פריך הא ללאו יצא' מכ"ש בעשה וע"ש בתוס' ודו"ק היטב. והנה דרך אגב אזכיר מה שהיה אצלי בעש"ק עקב שנת רכ"ח הרב מו"ה שמעלקא אבד"ק פשטעסלוויטץ והקשה בהא דאמרו ריש פרק כל הזבחים שנתערבו בשור הנסקל וכו' ימותו ופריך הש"ס ולבטל ברובא ומשני דבעלי חיים חשיבי ולא בטלי וע"ז הקשה לפמ"ש המרדכי והובא בש"ע או"ח סי' ש"כ וביו"ד סי' ק"ב דיין שזב בשבת לתוך הגיגית קמא קמא בטיל ולא מקרי דבר שיל"מ כיון שבא לעולם בתערובות ולפ"ז לשיטת ר"ת דמחיים לא נאסר שור הנסקל וא"כ אימתי יאסר לאחר שחיטה והרי נתערב כבר ובא לעולם בתערובות ושפיר יוכל להתבטל. והשבתי דלא דמי לשם דשם יין הזב אינו עומד לזוב בשבת ויוכל לזוב בחול וא"כ שפיר בטל דבא לעולם בתערובות אבל שור הנסקל עומד בחיים ליאסר לאח"כ וא"כ לא בטל. וע"ד הפלפול נראה לי לפי מה דקי"ל כר' יוחנן דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף א"כ אי נימא דיתבטל ומותר לשחטו א"כ בתחלת השחיטה תיכף יאסר שור הנסקל דהא ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף וכל שהתחיל לשחטו נאסר כמו אם התחיל לסקלו והרי מ"מ נקרא בע"ח דהרי שחט בו שנים או רוב עדיין הוא כחי כל שהוא מפרכס ושוב לא בא לעולם בתערובות דכל שהתחיל לשחטו והרי עודנו בע"ח לא נתבטל מתחלת השחיטה כי עדן בע"ח מקרי ולא בטל. ודרך אגב אזכור מה דהקשה הכו"פ סי' נ"ז לשיטת הרשב"א דיותרת אבר אף שחי' י"ב חדש אין ראיה דהא יוכל לחיות ומ"מ טריפה א"כ מה מקשים התוס' בחולין דף י"א ד"ה אתיא מפרה אדומה והקשו דהא פרה בת שתי שנים וטריפה אינה חיה י"ב חדש ולשיטת הרשב"א יש לחוש דלמא היא טריפה דיש לה יתרת ושפיר חיה י"ב חדש ומכל מקום היא טריפה וע"ז השבתי דלפמ"ש בספרי אשר אין בה מום בה אין מום ולא באיבריה ופירש הזית רענן דיותרת אבר לא פסול בפרה וא"כ ביותרת אין לחוש כלל דלא פסל כלל ודו"ק היטב. והנה בזה שהבאתי דברי התו"כ כה הראני שבספר מלא הרועים באות ע' לענין אין שחיטה לעוף מה"ת הביא מה שנדפס בספר כתר תורה בשם הגאון מו"ה לוי יצחק אבד"ק בארדיטשוב ז"ל הביא דברי הילקוט פ' מצורע שכתב על פסוק וצוה הכהן ושחט לקיחה בכהן ושחיטה בכל אדם דברי רבי ר"י בר"י אומר אף שחיטה בכהן וכתב דתלוי בזה במ"ש הר"י מאורלייניש דלכך שחיטה לאו עבודה הוא דנוהג אף בחולין ולכך רבי דס"ל יש שחיטה לעוף מן התורה אף בחולין א"כ שחיטה לאו עבודה ולכך ס"ל דשחיטה בכל אדם ור"י בר"י לשיטתו דס"ל אין שחיטה לעוף מן התורה א"כ אינו נוהג בחולין ולכך ס"ל דשחיטה בכהן. והנה אם כי דבר חכמה אמר אבל אינו נכון דהרי דברי הילקוט מקורו מתו"כ כמו שמצויין שם ובתו"כ מבואר להיפך דרבי ס"ל שחיטה בכהן ונסתר הבנין. וגם מ"ש בשם ר"י בר"י וכתב דלשיטתו אזיל כמבואר בנזיר דף כ"ט נתחלף לו בין ר' יהודה בר' יוסי לבין ר' יוסי ברבי יהודה. וגם גוף הדבר אינו נכון דאיך אפשר דבבהמה יהיה שחיטה לאו עבודה ובעוף יהיה שחיטה עבודה ועוד אי אין שחיטה לעוף מן התורה א"צ בחולין שחיטה וא"כ לאו עבודה הוא כלל. ואף דבתוס' יומא לענין מירוק משמע קצת דכל שבחולין אינו מעכב בקדשים מקרי עבודה אבל בכ"ז אין לו דמיון דכל שא"צ כלל בחולין ל"מ עבודה ודו"ק: