היה אצלי אחד ואמר שהראה לו הרבני המופלג הגביר מו"ה יוסף קאווליר נ"י מ"ק זאלישטשיק דברי הש"ך חו"מ סי' רצ"ח סק"ג שכתב דוקא שהיו בו דברים שדרכן להניח בכיס דאל"כ פטור כדלקמן ריש סי' שפ"ח והדבר תמוה דמה שיאטיה לזה דשם מיירי שא"י כלל מה היה בו אולי היה עפר אבל כאן מודה שהיה בו דברים אבל א"י כמה א"כ אף שאין דרכו להניח בכיס הו"ל מודה במקצת. והנה בראשית ההשקפה אמרתי דדברי הש"ך מצוין בטעות ושייך על ס"ב באומר א"י מה היה בו ונשתרבב בכאן בטעות והנה הוא רצה לומר דכוונת הש"ך משום דלא הוה ליה למידע וז"א דהרי כאן שיטת הרמב"ם היא דחייב אף בלא הו"ל למידע כמ"ש הסמ"ע והש"ך ואולי יש לומר דאף להרמב"ם דמחייב אף בלא הו"ל למידע דוקא בדבר שדרכו להניח בו וכל לא ידענא פשיעותא דהיה לו לדקדק ולידע אבל בשאין דרכו להניח ודאי לא הו"ל למידע פטור דזה הוה כאנוס. אמנם לפענ"ד נראה דבר חדש דבדבר שאין דרכו להניח לא מקרי מודה במקצת דאינו ממין הטענה עד"מ שזה אומר שהיה בו דינרים של זהב וזה מודה שהיה בו איזה דינרים של נחושת וכדומה א"כ כיון דבכיס זה אין דרכו להניח זהב הו"ל מודה בדבר שאינו ממין הטענה ולא מקרי מודה במקצת ופטור אף דצריך לשבע שא"י אם היה של זהב אבל מודה במקצת אינו נקרא כנלפענ"ד דבר חדש:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קל״ד
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
