שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קל״א

להרב הצדיק מוה' פייביל פליט אבד"ק שיראן במדינת הגר. תמול הגיעני מכתבו והנה הקשה לשאול ממני לשער כמוציא רמון כי מלבד שלא נודע השיעור של רימון שאנו משערין בבינוני אף גם אם היינו יודעים השיעור הלא קי"ל כר"ע פי"ז דכלים משנה ה' שמשערין ברמוני באדן ופסק שם בפירוש המשניות כר"ע ולא כרבי יוסי (ודרך אגב אזכור דמדברי הר"ש שם נראה שגרס במקום ר' יוסי ר' יהודה וצ"ע) וא"כ מי יוכל לשער רמוני באדן כמה היו וגם תמהני דרמונים אין די ברמון אחד כ"א בשלשה אחוזים זה בזה ועיין משנה ד' שם ובר"ש שם. הן אמת דלפענ"ד צ"ע מ"ט דת"ק במשנה א' והלא דברי ר"א שם נכונים יותר שמשער במה שהן וע"ש ברמב"ם ובר"ש וראיתי שם פלוגתא בין הרמב"ם להר"ש שהרמב"ם מפרש דמ"ש קופת הגננים הוא קאי אליבא דת"ק ומדברי הר"ש משמע דזה קאי אליבא דר"א וצ"ע וברא"ש שם משמע דקאי אליבא דת"ק כפירוש הרמב"ם. גם תמהני דשיעור דמוציא רמון הוא לאוכלין אבל למשקין שיעורו במשקין כמבואר כיוצא בזה פ"ח מ"ב שם וע"כ צ"ע בכ"ז. ובאמת רציתי לומר דטעמא דת"ק הוא משום דהיה דרכם להשתמש עפ"י רוב ברמונים ולכך כל כלי בעלי בתים שיעורם ברימונים אבל זה אינו דהרי שיערו ברימוני באדן לר"ע ומיהו יש לומר דרמוני באדן היה ידוע להם שהם בינונים לא גדולים ולא קטנים וע"כ שיערו בכל מקום ברימונים ולפ"ז עכ"פ לדידן שאין לנו רמונים היה נראה דברי ר"א נכונים דנשער בדרך מה שמשתמשין בכלי ואז ידוע השיעור אבל מה אעשה כי אני פה בכפר לאבין במרחץ ואין לי שום ספר לעיין וע"כ צ"ע בכ"ז. והנה מ"ש דדעתו לעשות שני נקבים האחד כמוציא רמון ואותו יסתום בסיד ואחד כשפופרת הנוד ואותו נקב יהא סתום בברזא ובעת טבילה יפתח. הנה זה נכון אף שהנו"ב מפקפק כבר כתבתי למעלתו כי אין לפקפק בזה כמ"ש במ"ג סי' קנ"ט ועיין בשבת דף קי"ב בתוס' ד"ה עד דלא בעי ג' רמונים. ומה ששאל שמצא תולעים בחלל הגוף בעוף דהיינו על הדופן ולא נמצא שום ריעותא והכשיר כי לא דמי לקוץ ומחט דע"כ בא מבחוץ משא"כ כאן אפשר דמינה קא רבו וכמו במורנא דריאה וחברו הרב האבד"ק פצ"ד נחלק עליו מבלי ראיה. הנה בלא נמצא נקוב ודאי דכשר כי אף התב"ש המחמיר בסי' מ"ח ואחריו החזיקו האחרונים היינו דוקא נמצא נקוב. אבל בנקוב יש להחמיר שלא במקום הפסד מרובה ואין להאריך ועיין בהגהת אשר"י פרק אלו טריפות אות כ"ח לענין עוף פלומע"ל ועיין סי' מ"ט ס"ח ובשפ"ד סי' ל"ו ס"ק י"ז: