שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קכ״ח (ד׳)

והנה הרב החריף מו"ה שאול קאצינעללינזאהן הראני במ"ש התוס' בפסחים דף ל"ה ע"ב ד"ה יוצאין בדמאי שמסופק ר"י אי מותר רק בדיעבד משום דאי בעי מפקיר לנכסיה והרי אכתי לא הפקיר או דלמא אף לכתחלה הואיל ושרי לעניים ואכילת מצה נמי נקרא אכילת עניות וע"ז הקשה דא"כ למה לי טעמא דאי בעי מפקיר להו לנכסי והיה עני והא בלא"ה אכילת מצה קרי עניות. והשבתי דבאמת צריך להבין לטעם התוס' דאכילת מצה קרי עניות א"כ לפ"ז דוקא מה שאוכל מצה ענייה אבל מה שאוכל אח"כ מצה עשירה זה ודאי אסור לכתחלה מדמאי והרי א"כ מהראוי לאסור דלמא מחלפא במצת חובה והרי גדולה מזו דעת הכלבו דאסור לאכול כל שני ימים ראשונים מצה עשירה דלמא מחלפא במצת חובה ואף דהב"י סי' תס"ב דחה לה אבל עכ"פ לענין דמאי ודאי ראוי לגזור. אמנם צ"ל כיון דבדיעבד יצא משום דמגו דאי בעי הוה מפקר לנכסי שוב אף לכתחלה שרי ולא שייך שמא ישכח כל דבדיעבד שרי וכעין שכתבו הגאונים דא"צ לבדוק השוחט לכתחלה ועיין ט"ז יו"ד ריש סי' צ"א דכל שאינו רק ספק איסור לא חיישינן כל דבדיעבד מותר ומכ"ש כאן דאיכא רוב וא"כ לכך צריך להטעם דאי בעי מפקיר נכסיה. ובזה מיושב מה שהקשה עוד דאכתי אמאי שרי והא הוה עכ"פ מצה שאינה ראויה לשבעה ולפמ"ש אתי שפיר דהרי הוה ראוי לשבעה ע"י שיפקיר נכסי והוא בעצמו יישב כן ג"כ אלא שלא ביאר כ"כ מיהו בלא"ה ל"ק קושיא הנ"ל דכל הטעם דמותר לעניים וכן לאכילת מצה דקרי עניות דלענין עני מחזיקין שזה מעושר וא"כ שוב אם הוא מעושר חזי לכל שבעה ודו"ק היטב: והנה מ"ש למעלה ממה דמאכילין לעניים דמאי הנה מצאתי בב"י יו"ד סי' קי"ב בשם המרדכי דהיכא דהולך בדרך מותר לאכול פת עכו"ם דלא עדיף פת עכו"ם ממה דמאכילין לעניים דמאי ע"ש: