נתתי אל לבי במעשה שהיה אחד החליף מטבעות אצל אחד וכאשר הוקר לא רצה השני לתת לו המטבעות ותבעו לדין ולא רצה לעמוד בדין והלך בערכאות וסיפר לי האיש שיצא משפטו שחברו צריך לשלם לו וחייב לשלם ששה פ' כנימוסי הקיר"ה ואני אמרתי בהחפזי שאסור לקחת הריבית שהרי לא עשה היתר אח"כ נתיישבתי שאין שייך בזה משום ריבית דהרי לא הלוה לו כלל וזה עיכב מעותיו ואף דמעכב כיסו של חברו פטור אבל משעה שתבעו שיחזיר לו צריך להחזיר לו ואין בזה משום ריבית דהו"ל כגזלן וראיתי בסי' רצ"ב בהו"מ שמבואר כן בהדיא דאין בזה משום רבית וכמ"ש בסמ"ע וז"ב ופשוט ועיין מלמ"ל פ"ז ממלוה הלכה י"א ומ"ש שם בשו"ת מיימוני דשייך משום ריבית רק דאין בשכירות משום ריבית היינו דוקא שם שהיה בהיתר וא"כ שייך בו משום ריבית אלא דבשכירות לא שייך ריבית אבל כל שזה עיכב ואינו רוצה להחזיר לו אין כאן הלואה רק גזלן וצריך לתת הריבית וז"ב והא דפריך בערכין דף כ"ב ואי בבע"ח ישראל מי שבקינן ליה דקאכיל ריבותא ולא אוקמא בכהאי גוונא דעכב מעותיו וזה תבעו ומגיע לו ריבית היינו משום דנזקקין לנכסי יתומים משמע ליה דמיירי שאביהם לוה מעות ועוד יש לדחות אבל הדין דין אמת:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קכ״ג
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.