נשאלתי בעיר שיש שם אחד שהיה גבאי דת"ת והיה עשיר ואח"כ ירד מנכסיו ובכל זה היה המוציא והמביא הכל והנה האיש הלז הוא למדן ולומד בלא"ה עם תלמידים בחנם וכעת שצר לו אמר לו הגבאי השני למוד עם איזה בחורים והשכר תקח לך והוא בוש מלומר להם וא"ל וגם לעצמו אמר אראה אולי ירווח לי ולא אקח מהם ואם לאו אדע מה לעשות ולמד עמם בחורף העבר וכעת נשאר בידו סך ארבעים ר"כ והוא נצרך מאוד ועתה מסופק בעצמו אולי מחל ולא רצה בתשלומין וצריך להחזיר המעות שתחת ידו ושאל מה משפטו והנה ספק צדקה יש ספק אי היה ספק ממון או ספק הקדש ועיין ביו"ד סי' רנ"ט ובחו"מ סי' ר"נ וביד שאול. ולכאורה כיון דספק צדקה אזלינן לקולא וא"כ הוא מוחזק במעות ואין צריך להחזיר אך כיון דהוא גבאי והוא יד עני שוב לא חשיב מוחזק והוה כמ"ש התוס' ריש ב"מ דכל שהיא נפקד הוא תופס בעד שניהם ע"ש ועיין מלמ"ל פט"ו מטוען ואם כן ה"ה כאן דלא הוה מוחזק. ודרך אגב אזכיר מ"ש המלמ"ל שם בשם התה"ד סי' שנ"ה דלא שייך דינא דאלים גבר רק היכא דאיכא למיקם עלה דמלתא דשמא יבואו עדים ויעידו של מי הוא ונמצא דברי ב"ד שבורים ונסתרים ולכך קי"ל דכל דאלים גבר אבל פלוגתא דרבוותא ל"ש זאת ע"ש ולכאורה לא נודע הסברא ולפענ"ד כוונת התה"ד למה דאמרו בב"מ דף ק"י התם מלתא דלא עבידא לגלויי היא הכא מלתא דעבידא לגלויי היא ואטרוחי ב"ד תרי זימני לא מטרחינן ע"ש ולכך במלתא דיוכל להתגלות אם כן יש לחוש שיצטרכו הב"ד לחזור ולהטריח ב"ד תרי זימני לא מטרחינן לכך קי"ל כל דאלים גבר אבל פלוגת' דרבוותא דלעולם הספק במקומו ולא עביד לגלויי לכך חולקין וזה ברור ומה שהקשה המלמ"ל מפ"ד מערכין הכ"ב לא זכיתי להבין דמ"ש דלמה לא אמרינן שם יחלוקו לא ידעתי מה שייך כאן יחלוקו כיון דאין החלוקה יכולה להיות אמת לשיטת התוס' ריש ב"מ וגם לשיטת רש"י שם מה ענינו לשם דשם או שהיה של הכהנים או של הבעל ומ"ש הרמב"ם אם קדמה דשפט המלמ"ל דהוא מתורת כל דאלים גבר גם זה אינו דאם כן היה לו להרמב"ם לבאר דכל דאלים גבר רק דהרמב"ם אשמועינן מי שתפס הוה ברשותו אבל לא בא ללמדינו שיתפוס מי שיגביר וז"ב ופשוט ובזה יש ליישב מה שהקשה עוד המלמ"ל שם ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קכ״ב
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
