שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן י״ב (ב׳)

והנה במחכ"ת לפענ"ד אין בזה ממש דהנה בגוף הדבר שחידש האו"ה דבחלב בקדירה לא משערין רק לפי המדומע הנה נשאלתי מחכם אחד מ"ק סקאהל לפ"ז גם בבשר עם רוטב מים יש לנו לשער כן וזה לא שמענו והראה לי שבחוות דעת סי' צ"ג ס"ק א' בחידושים כתב גם בבשר כן ואני רציתי לחלק בין בשר לחלב מטעם דברוטב של בשר כל המים נקרא רוטב של בשר וכעת מצאתי באו"ה כלל כ"ד אות זיי"ן חי"ת שכתב בהדיא דרוטב של בשר שנפלה לחלב ודאי יצטרך ששים נגד כולה דהוה שם בשר על כל המים יעו"ש ולפע"ד חלוקו של או"ה בין אם נפל רוטב לחלב או מה שנבלע בקדירה. ועכ"פ יהיה איך שיהיה כאן ודאי שכל היי"ש נקרא חמץ גמור ועב"ח ונלפענ"ד דבחמץ לא שייך לחשוב לפי חשבון כבשאר היתר דחמץ שמו עליו וכדרך שכתב הרשב"א הובא במג"א סי' תמ"ז ס"ק כ"ד לענין נ"ט בר נ"ט. ומה שהאריך מעלתו ליישב דברי העט"ז סי' רמ"ב שהמק"ח תמה שבתוס' מבואר להיפך הנה גם הבל"י בה' חדש לא ידע שדברי העט"ז הן דברי הת"ח שחולק על התוס' שם. אמנם לענין דינא מכל מקום יש להתיר ומטעמים אחרים שכתב שם שהרי כתב לו למכור כל מה שיש לו וגם זה בכלל ומטעם דבר שאינו מסויים לא שייך בזה כמ"ש למעלה דאנן לא קי"ל כהרמב"ם בזה כמבואר בחו"מ סי' רמ"א ס"ד ומטעם זה נדחה מ"ש בשומרי ציון בשם רב אחד שרצה להתיר הי"ש שלנו שאינו רק חלק מכ"ד מחמץ וגם אלי כתב היתר זה ואני גערתי בו ולפמ"ש כעת ליתא לדבריו דכלו חמץ הוא: