שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קט״ז

בעש"ק פ' תצוה ט' אדר ראשון שנת תרט"ז נתתי אל לבי במה דמבואר באו"ח סי' תקי"ג ס"ג דביצה שנולדה ביו"ט אם לבנו בה תבשיל מידי דלחזותא עביד ולטעמא לא בטיל והפר"ח סי' ק"ב ביו"ד האריך הרחיב הדיבור בענין חזותא אי חזותא מלתא היא והלכה זו העלה דבדאורייתא מלתא היא ובדרבנן שרי ולכך כתב דביצה שנולדה ביו"ט דאינו רק איסור דרבנן חזותא לאו מלתא וכל דבטל הטעם לא אכפת לן בחזותא ועיין פרי תואר שם ובכו"פ. והנה בגוף הענין של חזותא כבר כתבתי בקונטרס מיוחד אמנם לבאר דברי הש"ע שמקורו מהש"ד בשם מו"ה אסרלן ז"ל בעל תה"ד שכתב ענין מידי דלחזותא ולא נודע מאין הוציא זאת ולפענ"ד מצאתי מקור מקומו בתוס' סוטה דף ט"ז בהא דאמרו שם מביא מים שדם צפור ניכר בהן וכמה רביעית והקשו בתוס' וכי ביותר מרביעית אינו ניכר הדם הא אף יין ניכר בג' לוגין מכ"ש דם דסומק טפי וכתבו דלאו בשינוי מראה תלוי רק שגוף ממשותו של דם יש בזה. ובזה ישבו מה דקשה בהא דיליף ר"י דמב"מ לא בטל מדם הפר ודם השעיר ודם של פר מרובה מדם השעיר ואפ"ה קרי ליה דם השעיר ורבנן ס"ל דעולין אין מבטלין זא"ז וקשה הא בדם הצפור המים ודאי מרובין על הדם ומין בשאינו מינו ואפ"ה קרי ליה דם וע"כ כיון דממשותו ניכר הו"ל בעין ע"ש. הנה האירו לנו בעלי התוס' דבר חדש דאף במין בשאינו מינו כל שממשותו ניכר חשוב בעין ול"ש ביטול. וגדולה מזו נראה מדברי התוס' דאדרבא מין בשא"מ גרע ממין במינו בענין חזותא דהרי במין במינו יליף ר"י מדם הפר ודם השעיר דלא בטיל ואף דשם הממשות ניכר וע"כ דמב"מ לא שייך דהוה בעין כיון דאינו ניכר ע"י המראה דהא מראה שניהם שוין דהם מב"מ דם בדם ואדרבא מבא"מ גרע טפי דשם כל שיש מראה דם והיינו ממשותו ממש הו"ל כאילו הוא בעין ולא ניכר ובטול לא שייך בזה דהא האיסור בעין ולפ"ז זהו הענין של חזותא בהך דלבנו בה מאכל דכיון דהוה מבשא"מ וממשותו ניכר ניהו דלא הוה רק משהו ואינו בנ"ט מ"מ הוה כאילו היא בעין ולא שייך ביטול בזה ואדרבא במין באינו מינו גרע טפי ובודאי לא שייך ביטול. ובזה היה נראה לי לפרש הא דאמרו בזבחים אמרו רבנן בטעמא ואמרו רבנן ברובא ואמרו רבנן בחזותא ומפרש שם מבשא"מ בטעמא ומב"מ ברובא והיכא דאיכא חזותא במראה ופירש רש"י היכא דלא שייך טעמא כגון מקוה תלוי בחזותא. ולפמ"ש יש לפרש גם במידי דתלוי בטעמא אבל אף דאיכא ששים וליכא טעמא מכל מקום כל שהחזותא ניכר הו"ל כאילו היא בעין ולא שייך ביטול. וצריך לומר דרש"י משמע ליה דהך חזותא היא גם במין במינו דהרי אמרו אחר שאמר דמין בשא"מ בטעמא ומב"מ ברובא ע"ז אמר דאמרו רבנן בחזותא א"כ משמע דקאי גם על מב"מ ובמב"מ לא שייך חזותא דאינו ניכר הבעין של מה הוא כמ"ש לכך קא מפרש רש"י דקאי על מקוה. וראיתי בפר"ח סי' ק"ב הנ"ל דהקשה גם לשיטתו דלמה לא ביאר הש"ס דחזותא קאי גם כן לענין מידי דתלוי בטעמא ונדחק דקא מספקא ליה אי חזותא מלתא היא ולפענ"ד א"צ לכ"ז לפמ"ש דדוקא מבשא"מ שייך חזותא דממשות ניכר בעין משא"כ במין במינו ודו"ק. ואם חומה היא נבנה עליה טירת כסף דכל מה שהאריך הפר"ח מב"ק ק"א אי חזותא מלתא היא אין ענינו לכאן דאף אם נימא דחזותא לאו מלתא היא היינו במידי דליכא הממשות בעין רק המראה בלבד אמרינן דחזותא לאו מלתא היא אבל כל דאיכא הממשות בעין יש לומר דאסור. ובזה יש לומר הא דרצו לפשוט שם מערלה היינו דבערלה גם כן הוה כאין הממשות בעין דהצבע אינו בעין רק המראה בלבד וע"ז דחה דשם הנראה לעינים אסרה תורה ופירש"י אף שאין בו ממש ופירש"י כגון נר וצבע איברא דנר הוה בו ממש כמ"ש התוס' דשמן היא בעין כשדולק רק דבערלה אסור אף צבע שאין בו ממש. ובזה מיושב היטב דברי הר"ן בתשובה סי' ע' שכתב לענין מנעלים שעושין מחומץ של יין נסך ונסתפק אם חזותא מלתא היא לענין ע"ז כמו בערלה ושביעית וכתב דאף אם נאמר דע"ז דמי לערלה ולשביעית דחזותא מלתא מכל מקום הו"ל זה וזה גורם והקשה הפר"ח דאם נימא דחזותא מלתא היא הו"ל כגוף האיסור ושוב לא שייך זה וזה גורם כמ"ש הר"ן עצמו שם דכל שיש גוף האיסור לפנינו לא שייך זה וזה גורם וכבר כתבתי בזה בקונטרס מיוחד. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת שם לא הוה ממשותו של איסור ניכר רק המראה בלבד ניכר דהיינו שהמראה שחור בא ע"י החומץ של יי"נ אם כן בזה בודאי מועיל זה וזה גורם ודוקא אם גופו של איסור ניכר שם אז ל"מ זה וזה גורם אבל כאן אף דחזותא מלתא היא אבל לא ממשו של החומץ וא"כ בזה זוז"ג מותר וז"ב כשמש. ולפמ"ש למעלה בשם התוס' יש להמתיק הדברים דהרי הר"ן כתב. דזה וזה גורם הוא מתורת ביטול כמ"ש הר"ן ברי"ף ס"פ כל הצלמים ע"ש ולפ"ז כל שגוף האיסור בממשותו ניכר חשוב כאלו הוא בעין ולא שייך ביטול אבל כל שאין ממשותו ניכר רק המראה בלבד שפיר שייך ביטול וז"ב כשמש ודו"ק וצ"ע בהך דזבחים דף ע"ט דאמור רבנן בטעמא וברובא ובחולין דף צ"ז אמרו בשינוי קצת הלשון יעו"ש ועיין פר"ת מ"ש בזה וכמה דבריו דחוקים אבל המעיין ימצא מדבריו סיוע למ"ש ודו"ק ועיין בשו"ת נו"ב מהד"ת חלק או"ח סי' ג'. אחר שחדשתי כ"ז ראיתי בפרי מגדים במשבצות זהב סי' ק' ס"ק א' שהביא בשם המ"י כלל ע"ד שהרגיש בדברי התוס' סוטה הלז והבין פירוש אחר בדברי התוס' והמ"ז בעצמו דחה פירושו והוא הרגיש דכוונת התוס' דבממשות של איסור לא שייך ביטול דהוה דבר הניכר אך לא הרגיש החילוק שחלקתי דבמב"מ לא ניכר האיסור משא"כ במין בשא"מ וכמ"ש ודו"ק: והנה בגוף הדין של הר"ן בתשובה סי' ע' במה שנותנים הגוים להעיבוד עורות חומץ של יין נסך שהאריך אי מותר להשתמש באותן מנעלים דהא חזותא מלתא היא ואסור בהנאה מצאתי תוספתא מפורשת פה מדמאי הלכה י"ז הנותן צמר לצבע עובד כוכבים אינו חושש שמא צבעו בחומץ של יי"נ אם בא לבית החשבון אסור. הרי דאסור משום שנהנה מהיי"נ שהרי פורע לו דמי יי"נ א"כ משמע דעכ"פ מותר להשתמש בהם וא"ל דשאני התם משום דהו"ל ספק יי"נ דרבנן ולא מחמרינן ואמרינן דלא צבעו בנסך כלל דאם כן אמאי אם בא לבית החשבון אסור הא אין העכו"ם נאמן כלל לומר שעשאו ביין נסך וע"כ דבאמת צבעו ביי"נ רק דכיון שהוא פורע בכללות אינו חושש משום דפורע מיי"נ אבל עכ"פ מבואר דמותר להשתמש בהם ובאמת לדינא הדין אמת כיון דסתם יינם אינו רק מדרבנן חזותא לאו מלתא היא כמ"ש הפר"ח אבל עכ"פ היה מהראוי שיביא זאת התוספתא שמבואר הדין. שוב מצאתי בבדק הבית סי' קכ"ג ביו"ד שהביא התוספתא הלז ובהגהת מהרל"ח ושם ציין ב"ק ולא מצאתי בהחפזי בתוספתא ב"ק מזה: