שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן קי״א (י״א)

והנה בשנת תרי"ז יום ד' וארא כ"ה טבת היה אצלי הרב מו"ה שמרי' אבד"ק מאסט וסיפר לי כי עשה פ"א חרם שהשמרים לא ימכור רק אחד שם שנתן מאה רייניש להקהל עבור צרכי הקהלה והחרם היה שלא יוכל שום אדם למכור שמרים וגם הקונים לא יקנו שום שמרים משום אדם והנה בהגיע זמן פסח מכר הוא השמרים לגוי שאז הוא זמן חגם ג"כ וצריכים לשמרים ואז עמדו אנשים ומכרו ג"כ שמרים לנכרי באמרם שע"ז לא היה החרם ואמר הרב הנ"ל שעברו על החרם ומכירתם לא הוה מכירה שכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד ואי עביד לא מהני וא"כ היה מכירה שלא כדין ובטל המכירה וצוה לשפוך כל השמרים. ואני אמרתי שטעה בזה דמלבד דלכמה פוסקים לא שייך במכירה זו כ"מ דא"ר ל"ת ועיין סמ"ע וש"ך חו"מ סי' ר"ח והדברים עתיקים אף גם דבמקום שהקונה לא עשה איסור לא שייך זאת כמ"ש בשו"ת פנים מאירות הנ"ל סי' ל"ד ומה גם דגוף החרם יש לדון כיון דעל הנכרי לא חל החרם והוא לא יחוש לגזר דינו וכעין מ"ש הרמ"א בתשובה אודות ספרי המיימוני שהדפיס מהר"ם פדוואה יעו"ש וגם החרם היה רק על הקונים שלא יקנו מיד הישראל וגם ישראל לא ימכור אבל כאן הוא מוכרח למכור לנכרי וא"כ מה שמוכר לנכרי לא היה החרם והגוי קונה מהגוי מ"ל בזה ואף דבנדרים הולכין אחר הכוונה מ"מ כל שאינו בכלל לשונו צ"ע אם חל החרם ולא נפניתי כעת לעיין בזה ורשמתי בקוצר: