שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ק״י (ב׳)

ובזה ישבתי לנכון הא דאמרו בב"ב שם מכר לו שוה חמש בשש והוקר ועמד על שמונה מי נתאנה לוקח יכול לחזור בו ולא המוכר והקשה הרי"ף בשם הגאון דהרי בשתות קנה ומחזיר אונאה וכתב הגאון דמיירי בנתן מעות ולא משך דלא קנה רק למי שפרע וכל דנתאנה לוקח לא שייך מי שפרע והקשה דו"ז הגאון בישועת יעקב בק"א לה"פ דבזה שוב יקשה דיכול המוכר לומר נשרפו מעותיך בעלייה ושוב מהראוי לקנות במעות וכאן לא שייך מ"ש הרי"ף דיכול להשתמש במעות ונעשה שומר שכר דלא שייך מי שפרע וא"כ שוב מהראוי שיקנה הכסף לגמרי. ולפמ"ש אתי שפיר דכל הטעם דמי שפרע עושה קנין דחזקה דלא יחזור בו ויהיה קנין ולפ"ז כאן היאך אפשר דעי"ז שלא שייך אף מי שפרע משום דהלוקח בודאי יחזור בו יהיה מקרי קנין גמור ויקנה אף בכסף לבד קנין גמור הא השתא מי שפרע לא שייך בזה מכ"ש דאינו קנין גמור וז"ב מאוד. ובזה מיושב היטב דברי הגאון הנ"ל דא"כ איך מייתי הש"ס ותנא תונא יפות ונמצא רעות לוקח יכול לחזור בו ותמה בחידושי הרמב"ן דלהגאון מה ענינו לשם דבמשנה היה קנין גמור שפיר יוכל הלוקח בלבד לחזור בו ולא המוכר משא"כ בהך דמכר שש בחמש דלא היה קנין רק למי שפרע וא"כ יוכל להיות דגם המוכר מותר לחזור כל שהלוקח חוזר. ולפמ"ש אתי שפיר דהכי מייתי הש"ס דבאמת גם במשנה יקשה דבמה נעשה קנין כלל הא לא היה מעות רק משיכה בלבד ושייך הגזירה דיאמר לו נשרפו חיטך בעלייה וע"כ צריך לומר כמ"ש דכל דשייך מי שפרע עושה קנין ונעשה שומר שכר וא"כ אף שהלוקח יכול לחזור נעשה שומר שכר ה"ה בהך דמכר חמש בשש דמי שפרע עושה קנין שיהיה המוכר אסור לחזור והלוקח יכול לחזור בו ודו"ק היטב כי הוא ענין נכבד עמוק וחריף. ובזה אמרתי דבר נחמד במה דאמרו בב"מ דף מ"ח והתניא נתנה לספר מעל וספר הא בעי לממשך תספורת והקשו הקדמונים בשיטה מקובצת דהא אף לר"י באמת תקנו חז"ל דצריך משיכה וא"כ שפיר לא מעל עד דמשיך תספורת דמעות אינן קונות ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת הקשו התוס' דאף מכי משך תספורת הא יכול לחזור בו כדין פועל וכתבו התוס' בשם ר"ת דמכי משכו מאומן הכלי אינו יכול לחזור בו ע"ש ובשיטה שם שהאריכו בזה ולפ"ז כאן יקשה דמהראוי שמעות יקנה דאל"כ יוכל המוכר לומר נשרפו מעותיך בעליה וה"ה כאן האומן יכול לומר כך ולא שייך כאן תירוצו של הרי"ף דכיון דשייך מי שפרע א"כ יוכל להשתמש במעות דזה אינו דכאן לא שייך מ"ש למעלה בטעמו של הרי"ף דחזקה דשארית ישראל לא יעשו עולה ובודאי לא יוכל לחזור דזה אינו דכאן הא האומן דהיינו הספר בודאי יכול לחזור כדין פועל כל זמן דלא משך ובו לא שייך בודאי מי שפרע דהא בדין יכול לחזור שלא יהיה עבד לעבדים ומצוה קעביד וא"כ ממילא גם השני יכול לחזור בו וכמ"ש כעין זה בשו"ת חות יאיר סי' מ"ם דכל שיכול המוסר מודעה לחזור גם השני יכול לחזור דיכול לומר אילו הייתי יודע שיהיה זה יכול לחזור בו לא נתתי דמים בחנם ול"ד למתאנה דאינו יכול לחזור אף שמתאנה יוכל לחזור דשם הוא מטעם שלא יהא חוטא נשכר וכאן לא שייך זאת והנה אף ששם לא צדק בחלוקו כמ"ש הקצה"ח סי' ר"ה וגם שם הוא חוטא במה שאנסו למכור אבל בנדון דידן יצדקו דבריו דכל דהפועל יכול לחזור גם זה יוכל לחזור דפשיטא שאינו מקרי חוטא נשכר אם שכר לו פועל אף שיכול לחזור באמת וא"כ כל שיכול לחזור ואינו חייב במי שפרע שוב לא יוכל להשתמש במעות ושוב יוכל לומר נשרפו חיטך בעלייה וא"כ בטל הגזירה דלא הועילו בתקנתם ושפיר הדרא לדינא דמעות קונות ושוב שפיר מקשה והא בעי לממשך וא"כ לר"י היה מקום לומר דקנה ומעל וא"כ שוב יקשה אמאי נקט בלן דוקא ושאר דברים בעי משיכה הא אדרבא כיון דבעי משיכה שוב לא שייך מי שפרע ושוב מהראוי שיקנה מעות ולא יצטרך משיכה. ובזה יש ליישב דברי הרמב"ם פ"ו ממעילה ה"ט במה שמחלק בין פועל למכר ודו"ק. עוד היה נראה לי דבר חדש דבאמת אמרו בב"ק דף ק"ב וכי מי הודיע לבעל חיטין שיקנה החטין לבעל המעות ואף לפמ"ש הרא"ש דליתא לחוכא דבני מערבא וכל שהשליח קנה במעות של הבעלים בעל החטים הקנה להשליח והשליח זכה לבעה"ב ע"ש ועיין בסי' קפ"ג ובתשובה הארכתי בביאור הדברים וא"כ כאן שזה לקח מעות בע"מ וכעת שרואה זה שזלזלו במקח ורוצה לחזור א"כ שוב לא הקנה בעל המרגליות המקח אף שהוא לא יודע שזלזלו במקח מ"מ הוא אינו מקנה רק למי ששלח המרגליות למכור וכל שזה רואה שיוכל ליקח יותר וחוזר בו שוב אף שיתרצה זה למכור הוה קנין טעות דהא זה שנשלח לו המרגליות למכור כעת אינו רוצה בזה להקנות להלוקח בדמים אלו והוא יכול לחזור עדן דלא היה רק שליח וז"ב כשמש לדעתי ראה זה דבר חדש: