שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן י״א

בשנת תרח"י י"ט למב"י א' אחרי הגיעני תשובה מהרב מו"ה מרדכי בער בר"ש קליין אבד"ק קלוזנבערג נ"י במדינת הגר באחד שהיה לו שני מאות רבע מאלץ מונח בעליה ושאל לבן תורה שדר ג"כ בבית שיכתוב לו שטר מכירה וזה סבור שאמר לו שמאלטץ ואמר שעל זה אין צריך שמ"כ כלל ולא מכר את חמצו אבל הפקיר ובטל בפני עדים ובפירוש הפקיר לא כהמונים שאומרי' כל חמירא ועתה שואל להיות שהוא הפסד מרובה גדול. והנה מעלתו פתח בהצלה תחלה שכתבו בשם בעל פ"י שמאלטץ הוא נוקשה. והאריך מעלתו דזה הוה חמץ גמור ויפה כתב בזה שהכל לפי ענין אם הוא מקולקל הרבה כמ"ש בשערי תשובה לש"ב הגאון מוהר"ז ז"ל בסי' תמ"ח והנה מ"ש מעלתו שהפקיר וביטל בפני עדים לפענ"ד כאן גרע כיון דהלמדן א"ל שאין צריך מכירה כלל וא"כ לא היה דעתו על זה כלל והנה בחידושי להלכות פסח כתבתי בטעם של הרמב"ם בענין שוגג או אנוס דכל שהוא משום קנס קנסו אף בשוגג או אנוס והבאתי הרבה ראיות וכאן כל שלא ביטל ושייך קנס שוב ל"מ אפילו שוגג או אנוס ואף שעשה ע"פ הוראת חכם מכל מקום לא עדיף משוגג כמ"ש המ"א סי' שי"ח ס"ק ג' ומטעם זה אזל ליה כל אריכות של מעלתו לסמוך על בעל העיטור כיון שכבר ביטלו דכאן לא היה דעתו על המאלטץ כיון שאמר לו שאין צריך ביטול כלל ומכל מקום מפני כי גדול ההפסד נלפע"ד להתיר לעשות מהמאלץ יי"ש ולערב אח"כ היי"ש ברוב כמ"ש הפ"י ולסמוך על הפוסקי' דלאחר הפסח מותר ברוב ולא צריך ששים ואף לכתחלה מותר לערב דכל הטעם דלא מועיל ביטול באיסורין כתבו התוס' בפסחים דף למ"ד משום דא"כ לא יועיל מה שאסרו חז"ל דילך ויערב וכאן לא שייך זאת דלמה יעשה כזאת הא יוכל למכרו קודם פסח: