שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ק״ח (ז׳)

והנה אור ליום א' חנוכה שנת תרט"ז למדתי במנחות דף ע"ח שחטו ונמצאת טריפה ופירש"י בבדיקה דהו"ל פסול קודם השחיטה ופירשתי כוונתו דהיינו בבדיקת סימני' כמ"ש רש"י בקידושין דף נ"ג הך דנגעי' שחטו ונמצאת טריפה. אמנם לפי"ז יקשה הא דאמרו נמצאת בע"מ ומוקי לה בדוקין שבעין דהא בזה לא שייך הלשון נמצאת כדפירש"י בקידושין שם ובתוס' שם ד"ה שחטה ונמצאת ע"כ מבפני' וחסרון מבפני' שמיה חסרון כדאמרו בבכורות דף ל"ט וצע"ג. והנה ראיתי במי נפתוח בפרפר ג' שהאריך לשיטת התב"ש והכרו"פ דאף מחיי' מקרי נבילה כל שהיא חלושה ומ"מ אינה מטמאה וע"ז הקשה דא"כ מה פריך בחולין דף י"ג כיון דנבילה הוה פשיטא דמטמא במשא ומה קושיא דלמא קמ"ל דהוה ס"ד דשחיטת נכרי הוה כנקיבת הוושט דנבילה מקרי ומ"מ אינו מטמא ע"ש. ולכאורה רציתי לומר דשאני שחיטה דהרי שחט שני סימני' ובודאי תמות אמנם זה אינו דמפרכסת הרי היא כחיה אף ששחט שני סימני' וכדאמרו בחולין דף קכ"א ע"ב. אמנם נראה דהש"ס פריך שפיר דממנ"פ אם מיירי בעודה מפרכסת שוב יקשה למה באמת מטמא במשא הא היא כחיה לכל דבריה וע"כ דהמשנה לא מיירי בעודה מפרכסת רק כשמתה אח"כ וקמ"ל דלא הועיל שחיטת נכרי לטהרה מידי נבילה שוב פשיטא דמטמא במשא וז"ב. ומה שהקשה עוד דמקרא גופא מוכח שלא כדבריהם דהרי כתיב לא תאכל כל נבילה וא"כ כללה התורה גם נבילה כזו דהיינו נקובת הוושט וע"ז כתיב לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי יקשה היאך הותר לתת לב"נ כל שהיא כמפרכסת דבמיתה תליא לב"נ וא"כ הוה כמושיט אבר מן החי לב"נ ולפענ"ד נראה דבכה"ג לא שייך משום לפני עור דהא יש היתר לאחר שתמות ולא דמי לאבר מן החי דזה לא יהיה היתר לעולם לב"נ. איברא דלפ"ז צריך ביאור דא"כ כוס יין לנזיר דיהיה היתר לאחר כלות ימי נזירותו ג"כ למה יאסור. אמנם זה אינו דזה עכ"פ יש זמן מרובה וחיישינן לתקלה דזמן מרובה משא"כ בזה דהוא לזמן מועט ול"מ מחוסר זמן דעכ"פ בזמן מועט תמות הבהמה ע"פ רוב ולא חיישינן לתקלה דזמן מועט ומה גם שהוא רואה שמפרכסת ובלא"ה שאני נזיר דכ"ע שתו חמרא וכמ"ש התוס' בע"ז דף וא"ו. ובזה יש ליישב מה שהקשה בכו"פ סכ"ז מדוע נקט אבר מן החי וכוס יין לנזיר ולמה לי תרתי. ולפמ"ש קמ"ל כוס יין לנזיר דה"א דיש תקנה לאיסורו וקמ"ל דאסור ואבמה"ח קמ"ל דוקא דבר שאין היתר לאיסורו לגמרי משא"כ מפרכסת. ובזה מיושב היטב קושית הכו"פ בשם הגאון מוהרש"ק דמה פריך הש"ס בפסחי' דף כ"ב שם מאמה"ח דלמא מיירי במפרכסת דלב"נ אסור דבמיתה תליא. ולפמ"ש אתי שפיר דא"כ לא שייך איסור לפני עור כלל כיון דיש תקנה לאיסורו והוא רואה שמפרכסת ועדן לא מתה. ובזה אני אומר מ"ש בפסחי' דף כ"א עד שיפרט לך הכתוב כדרך שפרט לך בנבילה שנאמר לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה והקשה א"מ הגאון נ"י דזה כבר נשמע ממ"ש והמת יהיה לו ושמעתי שכן הקשה בפורת יוסף להפרמ"ג. ולפמ"ש אתי שפיר דהתורה קמ"ל דאף נבלה כה"ג שעדיין מפרכסת אפ"ה מותר לב"נ אף שמפרכסת אסור לב"נ וא"כ לא נלמד מוהמת יהיה לו דשם במת גמור מיירי ולכך אצטריך למכתב גם בזה ועיין בביאורי הגאון מוהרא"וו ז"ל סי' תרי"ב ס"ק יו"ד באו"ח מ"ש ג"כ דרק נזיר אסור טפי משו' סחור סחור והביא ראיה מתוספתא דדמאי ספ"ב. ובזה מיושב גם מה שהקשה מחולין דף ל"ז דפריך ודלמא היינו נבילה היינו מסוכנת וקשה א"כ היאך מותר למכור לנכרי. ולפמ"ש אתי שפיר. ודרך אגב אמר במ"ש בפרפר שם והאריך באות ז' אי הנושא נבילה מטמא בגדי' אף שלא נגע בהגוף ע"ש לפענ"ד מפורש ברש"י חולין דף י"ג דאמר מטמא במשא שכתב אף שלא נגע ע"ש ודו"ק. והנה ראיתי בספר בית משה הנדפס מחדש להרב המנוח מוה' משה ז"ל אבד"ק זאמושטץ בסי' י"ז באהע"ז ס"ק נ"ו שהקשה שנעלם מכל המפלפלי' אי באד' ג"כ שייך לומר דטריפה אינה חיה ודלמא שאני אדם דיש לו מזל והוא הקשה דבנדה דף כ"ד אמרו דר"ז ור"י נחלקו אי טריפה חיה או לא דלמ"ד טריפה אינה חיה אף באד' אינו חי ע"ש שהתפאר בזה. ולפענ"ד לק"מ דזה ודאי אף אם נימא דאדם יש לו מזל כ"ז בהיותו כבר לאיש וקרה לו במקרה שנטרף אמרינן דיש לו מזל ויוכל לבדר עליו סמא ויחיה אבל במפלת גוף אטום פשיטא דאד' ובהמה שוים ופשיטא דזה שיצא לאויר העול' כ"כ חלש והוא טריפה דבודאי לא יחיה וז"ב ופשוט. ויש להמתיק הדבר דטריפה הבא בתולדה ודאי חזק יותר מאשר בא אח"כ במקרה וכיוצא בזה חילק הרשב"א בחידושיו לחולין דף יו"ד לענין ספק טומאה וספק איסור ע"ש וה"ה כאן כל דהוא טריפה מתולדה בודאי גם באד' אינו חי ויש להאריך בזה ואכ"מ ועיין שו"ת אא"ז הח"ץ סי' ע"ז: