שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ק״ח (ד׳)

והנה מה שהבאתי למעלה דברי זקני הח"ץ ז"ל סי' ע"ג והקשיתי עליו הנה ראיתי אחר זמן רב במ"ש זקני הח"ץ ז"ל דאיכא בינייהו הא דר"א היינו דפליגי בהך דינא דר"א אם סגי גם באדם בניטל ירך וחלל שלו כמו בבהמה או דבאדם צריך שינטל עד טבורו. הנה מצאתי תנא דמסייע לו ומנו רבינו הגאון בשאלתות פ' אמור סי' ק"ג שכתב אמר חזקיה עשאה גיסטרא נבלה וכן לענין אדם נמי ואמר ר"א ניטל ירך וחלל שלה נבלה ה"ד אמר רבא כל שרבוצה ונראה חסרה וגבי אדם כדאמרינן התם ר"י משום ר"י בר' יהושיע אומר כל שטבורו חתוך ובלי ספק שכיוון להך דאמרו בנדה דף כ"ד דאיכא ביניהו בין ר"י לר' יוחנן הך דר"א ובלי ספק דמפרש לה כמ"ש הח"ץ ז"ל ובגליון שם ציין הגאון מהרי"פ לא ידעתי מקומו ומצוה לחפש ולמצוא וכמדומה לי שש"ב הגאון מוהר"ז מרגליות ז"ל באחת מתשובותיו כתב למהרי"פ בעצמו שמצא מקורו כאן כמדומה לי שכן ראיתי אבל לא ידעתי בבירור. אמנם הפירוש בדברי השאלתות שהוא מסכים למ"ש הח"ץ בפירוש הרמב"ם הוא חדש. והן נסתר מחמתו פירוש השני של הח"ץ שכתב דשיעור דטבורו היינו הך דר"א ובשאלתות מבואר להיפך ודו"ק. והנה שאלני אחד מן התלמידים במ"ש רש"י בבכורות דף ג' דבר שעושה אותה נבלה היינו נקיבת הוושט או גרגרת דמשמע דנקיבת הוושט היא נבילה והרי גבי וושטו נקוב אמו טמאה לידה פירש"י בעצמו משום דסבר טריפה חיה הרי דס"ל דנקיבת הוושט אינו רק טריפה זה היה תורף כוונתו אף שלא ביאר הדברים. אך לפענ"ד נראה דבאמת ס"ל לרש"י כמ"ש זקני הח"ץ ז"ל דבחיים אין נקובת הוושט נבילה רק טריפה לבד אבל לאחר מיתה היא נבלה ע"ש ולכך בוושטו נקוב והוא בחיים חיותו אינו רק טריפה בלבד אבל מכל מקום דבר שעושה אותה נבילה מקריא דבאמת לאחר מיתה תעשה נבילה ודו"ק היטב ועיין תוס' בכורות שם שהקשו דרבא אדרבא והיינו לפי גירסא שלפנינו שרבא ס"ל טריפה אינה חיה וע"ז הקשו מוושטו נקוב וכתבו דיש לחלק דבטרפות של ארכובה היא דטריפה אינה חיה אבל בטריפות של וושטו נקוב זה הוה טריפות שתוכל לחיות וז"ב ופשוט בכוונתם אבל באמת צ"ע דמה חילוק יש בין טריפות זה לטריפות של נקיבת הוושט ואדרבא נקיבת הוושט חמור טפי שהוה נבלה לאחר מיתה בודאי וגם בחיים דעת הרבה פוסקים דהוה נבילה וע"כ צע"ג מ"ש בזה והנה במה שהבאתי למעלה דאף נבלה מחיים מכל מקום לענין טומאה אינו מטמא מחיים כמ"ש הכו"פ והתב"ש וכעת נראה ראיה ברורה לזה מהא דאמרו בחולין דף ע"ה דבדגים אימתי מקבלי טומאה אמרו בזה משימותו ור"ע ס"ל משאינו יכול לחיות ואמרו מאי בינייהו דג מקורטע איכא בינייהו ופרש"י ותוס' שם עכ"פ דג מקורטע הוה נבלה מחיים דהרי לענין שבת קי"ל דחייב משום נטילת נשמה ואפ"ה קי"ל כב"ה דאינו מטמא הרי דאף דהוה נבלה מחיים מ"מ אינו מטמא והרי הדברים ק"ו דהשתא דגים דזוטר חיותא כדאמרו שם ואפ"ה אינו מקבל טומאה כל שלא מת מכ"ש בהמה ודו"ק היטב כי הוא ראיה ברורה: