שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ק״ח (ג׳)

והנה מדי דברי זכור אזכור מה דקשה לי בהא דאמרו והודה לו ר"ע ורמינהו ואלו טריפות ופירש רש"י וכיון דחזר בו ר"ע אלו טריפות מאן קתני והדבר תמוה דהא אמרו ביבמות דף ס"ז מי קתני וקבלו והודו לו קתני דמסתבר טעמי' וא"כ למה הוצרכו לדחוק כ"כ ולא יישבו דהמשנה דאלו טריפות כר"ע ואף דהודה לו אבל לא קבל לדברי ר"י רק דמסתבר טעמיה ועיין בשיטה מקובצת בכתובות דף י"ג שכתב כן בשם ר"ת דהודו לו לאו דוקא רק שמסתבר טעמיה. אמנם נראה דהמקשה ס"ל דכיון דר"י אמר בהדיא דנבלה ור"ע באמת הודה לו דעכ"פ מסתבר טעמיה וא"כ איך סתם רבי דאלו טריפות דהרי עכ"פ מסתבר טעמיה דר"י ומהראוי עכ"פ לשנות דברי ר"י ור"ע ולא לסתום כר"ע ובפרט דאטו ברור הוא שבכל מקו' דתנן והודה לו דמסתבר טעמיה ודלמא הודה לו לגמרי ושפיר מקשה וע"ז משני דבאמת נשנית קודם חזרה אבל לאחר חזרה עכ"פ מסתבר טעמיה דר"י ומשנה לא זזה ממקומה. ובזה מיושב היטב הא דהקשה רש"י דהא סתם ואח"כ מחלוקת או להיפך יש סדר למשנה ומ"ש רש"י בזה דחוק וגם אינו מובן כ"כ ואני פירשתי דכוונת רש"י דבשלמא אי לא היה תני רק הדבר ששנוי למעלה הוה שייך לומר דדבריו סותרין אבל כל ששנה עוד דברים רבים מה שלא שנה למעלה א"כ שפיר נשאר המשנה כמו שהיתה וז"ש רש"י אבל במילי אחרנייתא לא קפדינן אסדרא והיינו אם נשנה עם עוד דברים אחרים ודו"ק אבל עכ"פ הדברים דחוקים. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת אפשר דס"ל כר"ע רק דהודה לו ר"ע דמסתבר טעמיה דר"י וא"כ עכ"פ אינו סותר דבריו השנויים למעלה ודו"ק היטב. ובזה מיושב היטב מה ששאלני אחד ואח"כ הגיד לי כי המהר"ם שיף הקשה כן על דברת התוס' ריש אלו טריפות דאף אם גורס ואלו טריפות אתי שפיר דקאי על פלוגתא דר"י ור"ע והודה לו ר"ע דנבלה והוא תימה דכיון דהודה לו שהיא נבלה א"כ איך קתני ואלו טריפות הא ע"כ זה נשנה קודם חזרה כדמסיק הש"ס בדף ל"ב ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת רבי ס"ל דהודה לו דמסתבר טעמיה אבל לא חזר לגמרי וא"כ לכך נקט ואלו טריפות ודו"ק היטב כנלפענ"ד לפי חומר הנושא: