שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ק״ח (ב׳)

נתתי אל לבי לתור ולדרוש במה שהעלה אא"ז הח"ץ ז"ל מסימן ע"ד עד סימן ע"ח באם לא נמצא לב בבע"ח אם כשר ונתלה דע"כ נאבדה דאי אפשר מציאת בעלי חי בלי לב והנה כמה קולמסי' נשתברו בזה ועיין שו"ת פנים מאירות ח"א סי' כ"ג כ"ד ובכו"פ וכמעט בכל האחרוני' בזה ואני מצאתי לכאורה מקו' שמשם משמע דאף ניטל הלב אפשר שתחיה בהא דאמרו בע"ז דף כ"ט ע"ב עורות לבובין ופירש"י שקורעין כנגד הלב ומוציאין את הלב דרך הקרע והנקב הרי שהבהמה עודנה בחיים ועיין בדף ל"ב שם שפירש רש"י שכן דרך ע"א להוציא הלב של שור דרך אותו קרע מחיים וכן אמרו שם דאם יש עליו קורט דם אסור ופירש"י שבידוע דמחיים נקרעה וכפי הנראה שכן היה משפט עבודתה שיוציא הלב מחיים דאם היתה הבהמה מתה תיכף כרגע למה לא המיתוה מקודם והי' מוציאין את הלב וע"כ שרצו שתחיה הבהמה רק שהלב יקריבו לע"ז ועיין בנדרי' דף י"ג ריש פרק ב' כעורות לבובין פירש הר"ן שהי' נוקבין העור כנגד הלב והי' מוציאין אותו כשהיא חיה ועיין ברמב"ן שנדפס מחדש על הלכות נדרי' בריטב"א ונימוק"י שם וא"כ משמע דאפשר שינטל הלב ותהיה הבהמה חיה וא"כ שוב עכ"פ טריפה לא הוה בודאי ואין מקו' לאא"ז הח"ץ לסמוך על מה שלא נמצא הלב דודאי לאחר שחיטה נאבד דדלמא ניטל מחיים ע"י חולי או קרע ואינו ניכר. ובאמת שמה שהביא מהכ"מ פ"י מה' שחיטה הלכה ה' שהמעיין יראה שלענין ניטל הלב לא הזכיר הכ"מ שהיא נבילה רק שכתב סתם שרבינו לא חשב אותן הנטולי' שאי אפשר לחיות אפילו שעה אחת לא מנאם אבל לא הזכיר הכ"מ בהדיא לב ותדע שהרי לענין אותן שאי אפשר להבראות חסר מנה בהדיא מוח ולב וושט וקנה הרי בהדיא דלענין נטילה אין לב בכלל. ובזה ניחא מה שהעתיק המחבר בש"ע סי' מ"ם ניטל הלב טריפה ועיין כו"פ ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת הלב אינו נבלה מחיים רק טריפה ובאמת שיהיה נמצא בבריאה חסר בלי לב זה אי אפשר בשום פני' אבל שיהיה ניטל הלב ואפשר להתקיי' קצת לא נמנע שכן נראה מעורות לבובין וצע"ג. ואף אם נדחוק דעיקר הכוונה של אא"ז הח"ץ היא שלא יהיה בלי לב כשנימוק הלב ע"י חולי אבל ניטל ביד אפשר להיות א"כ עכ"פ קשה על הכ"מ דהיה לו למנות ניטל הלב בכלל הטריפות וגם שוב משכחת לה שניטל הלב מחיים והיא טריפה ולא ניכר לפנינו ואמאי הכשיר אא"ז הח"ץ ז"ל בלא נמצא הלב. והנה הכו"פ חידש שם דאף שאי אפשר לחיות בלי לב מ"מ לפעמי' נמצא אבר אחד שמשמש כמו לב והעיד דעדי' רופאי' האלו שהעידו לו כן ע"ש שהאריך בזה. ולפענ"ד קשה הדבר לומר כן דא"כ למה ניטל הלב טריפה בודאי יהי' רק ספק טריפה דשמא נמצא אבר אחר שמשמש כמו הלב ואף את"ל דבתר רובא אזלינן דברובא אין נמצא אבר אחר עכ"פ כשחי י"ב חדש מהראוי שמועיל בניטל הלב ואף דטריפה ודאי לא מועיל י"ב חדש ותלינן בנס כדי שלא להכחיש דברי חז"ל וכמ"ש הרשב"א בתשובה סי' צ"ח וכן קי"ל ביו"ד סי' נ"ז אבל כאן יש לקיי' דודאי יש אבר אחד המשמש כמו הלב וגם קשה בהא דאמרו בע"ז דף ל"ב יש שם קורט דם אסור אין עליו קורט דם מותר ופרש"י דאחר הפשיטו אירע בו כך ולמה לו זאת ולא נתלה דהוה מחיים ואף דלא ראינו בו לב אולי יש אבר אחר המשמש במקו' הלב ואין לומר דא"כ הוה עכ"פ טריפה מחמת ניטל הלב וכמ"ש דהו"ל ספק תורה דזה אינו דהיא גופה קשיא אמאי נתלה להקל ליחוש דלמא נמצא בו אבר אחר המשמש במקו' לב ועכ"פ טריפה הוה וגם הא בלא"ה עכ"פ לא נשחט ונמצא עור לבוב וא"כ למה לו לתלות דלאחר הפשיטו נעשה דלמא לא נמצא לב וגם דאדרבא נימא דבאמת ניקבו העור כדי ליטול הלב אבל לא מצאו בו הלב ולא היה תקרובת ע"ז ואינו מטמא ואינו אסור משום תקרובת ע"ז. עוד קשה לי בהא דאמרו בנדרי' שם דאם אמר כעורות לבובין דלא חל הנדר ואמאי נימא דנתכוין להתפיס בדבר המותר ובאופן שהי' עורות לבובין אבל לא נודע שהיה בו לב וא"כ שוב עכ"פ הפקיע מידי אבמה"ח כשישחטנו ויהיה מותר לב"נ דאף דאסור לישראל מספק או עפ"י רוב הא לב"נ לא שייך רובא כמ"ש בשו"ת נודע ביהודא מהד"ת חלק יו"ד ואחרי רבי' להטות נאמר לישראל ולא לב"נ וא"כ אולי היה מקו' לשחטו שיהיה מותר אף לישראל וכל שהועיל שחיטה עכ"פ להוציא מידי אבמה"ח מותר לב"נ ועיין ביו"ד סי' כ"ז וא"כ שוב הוה כמו דבר הנדור דמותר לזה ואסור לזה ואף אם נדחוק בזה דעכ"פ לישראל אסור מ"מ קשה אמאי כשנמצא קורט דם מטמא מחיים והו"ל תקרובת ע"ז הא הוה ספק שמא לא נמצא בו לב ובאמת הקורט דם מעיד שנקרע מחיי' אבל עכ"פ ספק הוה שמא לא מצאו בו לב ומכל מקו' חי דנמצא בו אבר אחר וא"כ הו"ל ספק טומאה ואף דאזלינן בתר רובא מ"מ בספק טומאה ברה"ר דאף רוב לא מועיל לטמא דכל רוב הוא ספק כמ"ש בשיטה מקובצת בב"מ גבי עשירי ודאי וא"כ כיון דכל ספק טומאה ברשות הרבים התירה התורה וא"כ אפשר דאף דיש רוב מותר. ואף שלפום רהיטא לא מצאתי ברעיוני שיהיה מוזכר דאף ברוב טהור בספק טומאה ברה"ר מ"מ לפענ"ד היא מוכרע דהרי ספק טומאה ברה"ר נלמד מהך דהתורה טהרה ודאי טומאה בציבור מכ"ש ספק טומאה והרי שם טומאה הותרה בציבור אף בנטמאו רובן מכ"ש דלא אזלינן בתר רוב. שוב ראיתי שהוא לימוד ערוך בפי רבינו הרמב"ם ז"ל פח"י מאה"ט ה"ב תשעה שרצים וצפרדע אחד ביניה' ברה"ר ונגע באחד מהם ספיקו טהור זה הכלל כל ספק ברה"ר טהור עד שיאמר נטמאתי בודאי ע"ש הרי אף ברובא דאיתא קמן אפ"ה ברה"ר ספיקו טהור ועיין נדה דף ח"י ובתוס' שם ד"ה אחר וא"כ שוב יקשה למה מטמא בודאי וצ"ע בכ"ז. וראיתי בפנים מאירות ח"א סי' כ"ד שהביא דברת אא"ז הח"ץ ז"ל שכתב דנקיבת הוושט אינה נבלה מחיים כמו שהוכחתי בתשובת הארוכה מכמה דפין על הנדון הלז וע"ז כתב בפ"מ שיפלא על האד' הגדול כמותו שהוכרח להאריך בתשובה מה שהוא תלמיד ערוך בחולין דף ל"ב דפריך על נקיבת הוושט הוה נבלה דלחשוב נמי דחזקיה ומשני כי קתני נבילה דלא מטמא מחיים אבל נבלה דמטמא מחיי' לא חשיב הרי מבואר שאין נקיבת הוושט מטמא מחיים ולא נמצא תשובה ע"ז מזקני הח"ץ ז"ל אבל אני תמה על הפ"מ שאם שהוא מתפלא על הח"ץ שהאריך בזה היה לו להתפלא על הרמב"ם והש"ע ביו"ד סי' ל"ג שכתבו בהדיא דנקיבת הוושט הו"ל נבלה מחיים והוא נגד ש"ס מפורש בחולין דף ל"ב וכבר התפלא בזה הש"ך סי' ל"ג שם אבל באמת כבר האריכו התב"ש והכו"פ לחלק דנבלה הוה מחיים אבל לענין טומאה אינו מטמא מחיים והביאו ראיה מדברי רבינו בפ"ג מהלכות שחיטה סותר למ"ש באה"ט פ"ב שאינה מטמאה מחיים וע"כ דיש חילוק בין טומאה לנבלה מחיים דמ"מ אינה מטמאה מחיים ע"ש וא"כ דברי זקני הח"ץ ברורים ובלי ספק שבחכמתו הגדולה הרגיש בזה בתשובתו הארוכה ולא זכינו לתשובתו בזה. והנה בסוטה דף ה' אמרו אדם שאין בו אלא רביעית דם כך היא גירסת התוס' שם וכתבו בשם ר"ח שהוא דם הצלול שממנו משתית הלב ע"ש הרי דעיקר האד' אין נקרא אלא על רביעית הדם הצלול שממנו משתית הלב אלמא שהלב היא עיקר חיות האד' ואם אין בו הלב ניטל חיותו כלו שהדם הוא הנפש ואף דאמרו דבלב עוף אין בו כזית כמבואר בכריתות דף כ"ב באמת זוטר חיותא דעוף וגם כל אחת לפי גדלו הדם בו לפי ערך ועכ"פ מזה ראיה להח"ץ וגם רש"י כפי הנראה פירש כן אף שכתב ששיעור זה הלמ"מ ששיעור רביעית דם מת מטמא באהל מפני שהוא נפש וקרינא ביה על כל נפשות מת ועיין ברמב"ם פ"ג מטומאת מת ה"ג ובראב"ד וכ"מ ומ"ש על הגליון שם שש"ס ערוך בחולין דף ע"ב דלא ככ"מ ואעתיק כאן מ"ש בגליון שם על דברת הכ"מ דרבינו סובר דאינו מן התורה כתבתי בזה"ל אני תמה דבחולין דף ע"ב אמרו ור"י האי מבעיא ליה לרביעית דם שנאמר הנוגע במת בנפש וכו' ואידך וכו' הרי מבואר דהוא מן התורה וקצת ראיה לדברי רבינו מהא דאמרו בגיטין דף נ"ג דחזיא דהוה תוסס ואיך היו הכהני' עובדין עבודה הא נטמאו וע"כ דטומאת רביעית דם אינו מן התורה ועיין במגילת איכה ברש"י בפסוק תשתפכנה אבני קודש וירמיה היה כהן וע"כ דאינו מן התורה. מיהו ברש"י מפורש דהוה הל"מ כמ"ש בסוטה דף ה' ד"ה אדם וא"כ כבר נודע שרבינו קורא להל"מ מד"ס ודו"ק היטב ועיין תמורה דף י"א מאי איכא בין רבא לר"ש איכא ביניהו דר"א ולכאורה היה מקו' לומר דנקיבת וושט איכא בינייהו אי הוה נבלה מחיי' ונחלקו במ"ש למעלה דמדברי הש"ס מבואר שאינו נבילה מחיי' וברמב"ם מבואר דהוה נבילה מחיים וכמו שהאריך הש"ך בזה וע"כ דכ"ע מודו דהוה נבלה מחיים וכמ"ש ודו"ק ועיין בתוס' תמורה שם ד"ה רב חסדא ובתוס' בכורות דף ג' ד"ה ר"ח ע"ש ובשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל מה שהקשה דרבא אדרבא ובתוס' בכורות הרגישו בהך דמקשה הח"ץ מנדה וגם בגוף הדבר אי רבא ס"ל טרפה חיה או לא עיין תוס' תמורה הנ"ל וגם תוס' סנהדרין דף ע"ח ד"ה ההורג ונעלם דבר מעין העדה גדול הדור כזקני הח"ץ ז"ל וגם מה שהאריך שם בישוב דברי הרמב"ם כבר הארכתי בתשובה אחרת מ"ש הקדמוני' בזה ואכ"מ: