שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ק״ו (ג׳)

והנה מדברי הרש"ל סי' צ"ג בתשובותיו שהשיב בשנים שלוו מעות ופרע אחד ותובע מהשני חלקו והשיב דל"מ אם טוען שפרע הוא להמלוה אז לא שייך שטרך בידי מה בעי דהא היה ביד המלוה ואף אם יעיד לו המלוה למי שפרע לא יהיה רק כע"א דהשטר כבר נמחל שעבודו ומשמע דנמחל שעבודו לגמרי אף מבנ"ח ע"ש היטב וגם הסמ"ע הזכיר דברי התשובה הלז בסי' ע"ז ס"ק כ"ז ומשם משמע דלא כהסמ"ע דס"ל דגובה מבני חרי דאז עכ"פ היה נאמן המלוה. ובגוף דברי הרש"ל בתשובה אני תמה שלא הזכיר דברי שו"ת הרשב"א שהובא בב"י חו"מ סי' ס"ה בראובן ושמעון הי' חייבים ללאה אמם מנה בשטר על כרם אחד ונפטרו לאה גם ראובן ושמעון ומצאו יורשי שמעון השטר הזה בין שטרות שמעון קרוע ותובעים חלקם מיורשי ראובן והשיב דאין בדבריהם ממש דאף שפרע שמעון כל החוב לאמו ואמו מכרה לו שט"ח ומסרה לו השטר הא קי"ל דאותיות אינן נקנות במסירה וכן אם נתנתו לזה מתנה ואם פרעו שמעון בלא שתמכרנו לו אמו הו"ל פורע חובו של חברו שלא מדעתו ולא עוד אלא אפילו אמר ראובן לו לך פרע ואני אשלם לך חלקי חזר מה שנתחייב ראובן בכך מלוה ע"פ ואינו גובה מהיורשים אלא א"כ היה מלוה שלא הגיע זמנה עכ"ל הרי מבואר דאם הי' ראובן ושמעון חיים וקיימים ושמעון היה טוען על ראובן היה צריך לשלם לו חלקו דאל"כ פשיטא דהיורשים א"י לגבות וטוענים להם כל מה שהיה יכול לטעון אביהם וא"כ מבואר להיפך מכל מ"ש בשו"ת מהרש"ל דאף שטוען ראובן שפרע לו אח"כ לא שייך שטרך בידי מה בעי כיון דהוא ג"כ חתום עליו ועיין בשו"ת נודע ביהודה מהד"ק חלק חו"מ סי' ז' ובמהד"ת חלק חו"מ סי' י"ב י"ג שהאריך בדברי המהרש"ל הנ"ל ומהתימה שלא הזכיר כלל מדברי הרשב"א הנ"ל וביותר תימה דבסמ"ע עצמו בסי' ע"ז ס"ק ה' העתיק הך דהרשב"א וחזר מדבריו דדוקא מיורשים א"י לגבות אבל מיד הלוה היה גובה ועיין ש"ך שם ס"ק וא"ו שחולק על דבריו דהא באמת ע"כ דמהלוה אינו גובה דאל"כ פשיטא דטענינן ליתמי כל מה שהיה יכול אביהם למטען וצ"ע: