שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ק״א (ד׳)

והנה בגוף ענין אפשר לסוחטו היה נראה לפענ"ד דביאור המחלוקת הוא דהנה באמת כלם הקשו דאיך שייך חתיכה נ"נ הא קי"ל דאין המדומע מדמע אלא לפי חשבון ולמה יאסר בכולה ובר"ן האריך והביא כל התירוצים שנאמרו בזה ולפע"ד נראה דענין חתיכה נ"נ היא דכל שהחתיכה קבלה טעם איסור ונאסרה כל שלא היה בה ששים א"כ אי אפשר בשום אופן שתחזור להיתירה דהא אין מבטלין איסו לכתחלה ול"מ לשיטת הראב"ד דיש בזה איסור תורה אלא אף לדידן דעכ"פ מדרבנן אסור לבטל וא"כ אותה חתיכה נשארת באיסורה וא"כ ניהו דיש ששים נגד טעם האיסור שקבלה והרי מתחלה כל החתיכה נאסרה ואטו חתיכה שאין בה רק טעם קלוש כל שהוא אסורה בעצם לא נאסרה וכל שאינו לפגם נאסרה וה"נ כיון שאי אפשר להפריד האיסור ממנה נשארת באיסורה והו"ל כאילו נתחבר האיסור בחתיכה כמו שיש בחתיכה חלב של עצמה שכל שאי אפשר לנקרה נעשה נבלה כאילו היתה חלב ומה נ"מ אם החלב בא מצד עצם החתיכה או שנדבק מעלמא סוף כל סוף אי אפשר להפריד החלב מתוכה וא"כ אף שאח"כ לא נשאר רק טעם קלוש מכל מקום גם טעם קלוש אסור וזה הענין שאפשר לסוחטו אסור דמכל מקום יש בה איסור ואי אפשר לברר האיסור ממנה. ובזה נראה לפענ"ד מ"ש התוס' דתרי משהו לא אמרינן דהסברא היא כך דהרי הרשב"א כתב בח"א סי' רכ"ב דאף לשיטת הראב"ד מכל מקום באיסור משהו בלוע מבטלין אותו לכתחלה ולפ"ז כיון דאינו רק משהו לא שייך בזה חתיכה נעשה נבילה דהא היה מותר לבטל לכתחלה באינו מינו ולא היה שם איסור עליו ולא שייך חתיכה נ"נ. ובזה ממילא נראה ראיה לשיטת הט"ז דמשהו אין לו כח להתפשט דאי נימא דיש לו כח להתפשט רק דהוה כאינו מינו קשה אמאי לא נימא חתיכה נ"נ ולא שייך לומר דהוה משהו בלוע דהא הרשב"א כתב שם דדוקא בדבר שדרכו להשתמש בשפע הוא דמותר שאי אפשר לבא לידי נו"ט אבל בקערה שאפשר שישתמש במועט וגם המשהו יתן בו טעם אסור לבטל ע"ש וא"כ לפ"ז אם יש לו כח להתפשט אמאי לא נימא חתיכה נ"נ וע"כ דכל משהו הבלוע באוכל דמקושר עם האוכל לא שייך שיתפשט יותר אבל הרשב"א דמיירי שנבלע משהו בקערה א"כ אינו מקושר עם הקערה ושפיר אוסר כל שאפשר שישתמש במועט ועיין בתה"ד סי' קפ"ג וז"ב ודו"ק היטב. אמנם נראה במ"ש דיש לומר חתיכה נ"נ לפי שהחתיכה נאסרה כולה ואי אפשר שתחזור להיתירא משום דאין מבטלין איסור יש לומר דהא כל שאין מתכוין לבטל האיסור ולהנות ממנו שרי וכמ"ש הר"ן בפרק אין מעמידין דאפילו להראב"ד שרי להגעיל הכלי דאינו מתכוין להנות מן האיסור רק להגעיל הכלי שיוכל להנות מן הקדירה וא"כ גם בזה ניהו דאותה חתיכה אסורה ושייך לומר דאפשר לסוחטו אסור דאי אפשר לבטל האיסור שבו ונעשה כל החתיכה אסורה אבל זהו לגבי החתיכה עצמה אבל לענין שיהיה צריך ששים נגד כל ההתיכה זה אינו ענין למבטל איסור דאנו אינם רוצים להתיר להנות מן החתיכה רק דהחתיכות שקבלו טעם מאותה חתיכה יהי' מותרות דהא יש ששים נגד כל איסור הנבלע וא"כ בזה לא שייך לומר חתיכה נ"נ וז"ב כשמש. ובזה נראה לפענ"ד מ"ש הראב"ד דלא אמרינין חתיכה נ"נ רק לר"מ ולא לרבנן ולא נודע טעמו ולפמ"ש אתי שפיר דחתיכה נ"נ שיהיה צריך ששים נגד כל אותה חתיכה לא שייך רק לר"י דמין במינו במשהו אבל לרבנן לא שייך זאת והיינו מטעם שכתבתי דהא אין רצונינו לבטל האיסור רק להתיר וזה ברור כשמש: