שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ק״א (ג׳)

ובזה מיושב היטב מה שהקשה הר"ן באלפסי סוף פרק כ"ה בסוגיא דאפשר לסוחטו בהא דאמר בדף ק"ח מה קסבר אי קסבר אפשר לסוחטו מותר אמאי חתיכה נעשה נבילה והקשה למה לא פריך בדף ק' כן ג"כ על רב. ולפמ"ש אתי שפיר דשם ע"כ מוכח דס"ל לרב דאפשר לסוחטו אסור דאם ס"ל דמותר שוב הו"ל מב"מ אף לרבנן דר"י וכמ"ש והרי רב אמר לשמעתיה כר"י כדאמר שם ומשמע דלרבנן היה מותר וע"כ דאפשר לסוחטו אסור ואין כח במשהו להתפשט יותר ונשאר בחתיכה והוה כמין בשאינו מינו וכמ"ש אבל שם דקאי בב"ח דהוה שא"מ בעצם ומבשא"מ בעצם אין ראיה דאפשר לסוחטו אסור ולכך פריך מה קסבר רב ודו"ק היטב. אמנם בגוף הדין שחידשתי דאם אפשר לסוחטו מותר שוב לא יועיל ששים דהו"ל מב"מ. אחר העיון אי אפשר לומר כן דאם נימא דאפשר לסוחטו מותר ואין חתיכה נעשה נבילה שוב לא שייך לומר דהוה כח הנאסר הא גוף החתיכה לא נ"נ ורק האיסור הנבלע בו נאסר והרי זה האיסור הוא באמת איסור בעצם ואוסר ולא נקרא מב"מ כיון שחלוק דזה אסור וזה מותר וא"כ שוב הו"ל מבשא"מ וז"ב. אך יש לומר דניהו דלא נעשה נבילה היינו שיצטרך ששים נגד כל החתיכה זה לא אמרינן אבל מכל מקום כל עוד איסורו בו מקרי חתיכה אסורה בשביל שנבלע ע"פ כולה בהאיסור ושוב הו"ל מב"מ דהא עכ"פ אפשר לסוחטו ותהיה מותרת והבן בדברים. והנה בהיותי בסוגיא שם אמרתי לבאר דברי הראב"ד שכתב בפ"ט מהלכות מאכלות אסורות על מ"ש הרמב"ם בה"ט שם דאם יש בחתיכה טעם חלב אף שאם תסחט החתיכה לא ישאר בה טעם נאסרה אותה חתיכה ומשערין בכלה וע"ז כתב הראב"ד אנו אומרים שלא שמענו כל החתיכה נעשה נבילה אלא לדעת ר"י דמחמיר במב"מ אבל לרבנן לא ודבריו סתומים וחתומים. ולפענ"ד נראה הכוונה דבאמת צריך ביאור היאך אפשר לומר בב"ח דחתיכה נעשה נבילה ולהצריך ששים נגד כל החתיכה דהא כיון שכל איסורה בא מחמת שנתחבר הבשר עם החלב והרי דרך בישול אסרה תורה והיינו כשיש בו כדי נ"ט וכל שנימא דאפשר לסוחטו מותר וא"כ כל שיש ששים נגד החלב שנבלע בחתיכה ואמרינן שנתפשט הטעם בשאר החתיכות שוב הותר גם החתיכה הראשונה וכבר יצא ממנה הטעם ושוב אף שנשאר בה משהו ונימא דלא יצא כולו לגמרי מ"מ כל שאינו בנו"ט אין שם בב"ח עלה ומותרת ואיך שייך להצריך ששים נגד כל החתיכה וס"ל לראב"ד דחתיכה נעשה נבילה אמרינן אף שאפשר לסוחטו מותר וגם הר"ן רצה לצדד כן ע"ש וא"כ כל דאפשר לסוחטו מותר לא שייך כלל חנ"נ וע"כ כתב דזה דוקא לר"י דס"ל דמב"מ לא בטל א"כ אף דאפשר לסוחטו היינו בכדי נו"ט אבל משהו נשאר ושוב שייך חתיכה נעשה נבילה אבל אם נימא דמין במינו בטל לא שייך חתיכה נעשה נבילה כל שאפשר לסוחטו מותר. ובזה מיושב היטב קושית הלח"מ דלהראב"ד איך אמרו בדף ק"ט וממאי דבאפשר לסוחטו פליגי דלמא כ"ע ס"ל דאפשר לסוחטו אסור ובמין במינו פליגי וקשה דאם פליגי במין במינו ומב"מ בטל איך אפשר לומר דאפשר לסוחטו אסור ולפמ"ש אתי שפיר דהראב"ד ס"ל דאפשר לסוחטו וחנ"נ לא תלוי זה בזה דאף דחתיכה נ"נ מ"מ אפשר לסוחטו מותר וא"כ שוב בב"ח לא שייך חתיכה נ"נ כל שאפשר לסוחטו מותר וכמ"ש דאין שם בב"ח כל שאינו בנו"ט ובשלמא בשאר איסורים אף דאפשר לסוחטו מותר אבל כל זמן שלא סחטו כולו נאסר ונעשה כנבלה לפי שמעורב בו איסור א"כ אף שיש ששים נגד האיסור מכל מקום כבר נאסרה החתיכה ג"כ בעוד שלא היה בה ששים ואוסר השאר אבל בב"ח דכל זמן שאין בו נו"ט אין עליו שם בב"ח דדרך בישול אסרה תורה וכל שנסחט לשאר החתיכות שוב מותרת החתיכה כמו שהיתה. ויש לי להמתיק הדברים דענין אפשר לסוחטו דמותר אפשר דלא שייך רק בב"ח דבאמת כל שכבר חל איסור אף שנפלט הטעם אי אפשר שתחזור להיתרו. אמנם נראה דבבשר בחלב כיון דאי תרי ליה מותר ולא אסרה תורה רק בישול והיינו בכדי נו"ט וא"כ כל שאפשר לסוחטו ניהו דכבר נאסרה אבל לא עדיף מאילו נכבש דהא עכ"פ נ"ט ליכא ניהו דנשארה באיסורה היינו שעכ"פ נתברר איסור בתוך החתיכה אבל כל שאין בו כדי נו"ט שרי וא"כ בבשר בחלב בודאי שייך לומר דאפשר לסוחטו מותר אבל בשאר איסורים דגם בכבוש אסור א"כ כל שכבר נאסר אף דיוצא הטעם ונסחט עכ"פ נכבש בו איסור וכבר נאסר ואי אפשר לצאת מטעם האיסור. ובזה נראה לפענ"ד ליישב הא דהקשה הר"ן למה פריך הש"ס כאן אי קסבר אפשר לסוחטו מותר אמאי חתיכה נ"נ ולא פריך לעיל. ולפמ"ש יש ליישב דלעיל בשאר איסורים לא משמע ליה כלל שיהיה אפשר לסוחטו מותר אבל בבשר בחלב מסתבר ליה שמהראוי שאפשר לסוחטו יהיה מותר דלא עדיף מכבוש ולכך פריך אמאי נימא חתיכה נ"נ שכל שאפשר לסוחטו מותר א"כ אין עליו שם בשר דנימא שנסחט החלב שנבלע בחתיכה בשאר חתיכות וא"כ עכ"פ אין אוסר מפני בב"ח ואף אם נימא דאינו ברור שיסחט כל האיסור מכל מקום לענין שתאסר שאר החתיכות לא שייך לומר שחתיכה שנאסרה אוסרתה דממנ"פ מה אוסר החלב שבתוכה יש בה טעם והבשר להבשר אין לו מה לאסור שמא תאמר שנעשה כחתיכה נבילה הא כל שאפשר לסוחטו שוב הבשר בעצמו מותר והיאך אפשר שיהיה הבשר נבילה והא לא נאסרה רק בכדי נו"ט וכל שאפשר לסוחטו מותר א"כ הרי אפשר לסוחטו וגם אם אפשר לסוחטו אסור בשאר איסורים היינו כיון שנאסר כבר דשייך כבוש אבל בבשר בחלב דלא שייך כבוש א"כ כל שאפשר לסוחטו מותר לא שייך נ"נ וז"ש הראב"ד לא אמרינן נעשה נבילה רק לר"י דמשהו אסור אבל לדידן לא שייך נעשה נבילה דבב"ח אפשר לסוחטו מותר ולא שייך נעשה נבילה והא דקאמרו ממאי דבאפשר לסוחטו פליגו היינו דמשמע לש"ס דפליגי בכל אפשר לסוחטו אף בשאר איסורים וע"ז אמר דיש לומר באמת דבשאר איסורים אפשר לסוחטו אסור רק בבשר בחלב מותר ומטעם דמב"מ אינו במשהו ולא שייך אפשר לסוחטו וגם אם נימא דבבשר בחלב ג"כ אפשר לסוחטו אסור דמדרבנן אסור כבוש אף בב"ח אבל עכ"פ חתיכה נ"נ לא שייך בזה דבדרבנן לא אמרינן חתיכה נ"נ ועיין בט"ז סי' צ' ס"ק ז'. ובזה מיושב היטב דברי הראב"ד. שוב ראיתי בסי' ק"ה ס"ז ובש"ך ס"ק י"ז ולפמ"ש יש לפלפל הרבה בזה ולא נפניתי כעת. והנה בר"ן שם מצדד דאפשר לסוחטו אסור אפשר דלא אמרינן רק בב"ח ולא בשאר איסורים וע"ז מביא דברי הירושלמי דמשמע דגם בשאר איסורים אמרינן אפשר לסוחטו אסור. ולפענ"ד יש לומר להיפך דבשאר איסורים ודאי אפשר לסוחטו אסור דעכ"פ נכבש ביחד וכבוש ג"כ אינו שוה בטעם למבושל ואינו בנו"ט כ"כ בבישול ואפ"ה אסור אבל בב"ח מותר אפשר לסוחטו. עוד יש לי לומר בפשיטות דכיון דאפשר לסוחטו הוא ספק אם נסחט כל האיסור ממנו או שנשאר במקומו א"כ בב"ח דכל חד בפני עצמו שרי יש לאוקמא על חזקת היתר כל אחד בפני עצמו ועכ"פ החתיכה בפ"ע היתה מותרת אבל בשאר איסורים גוף החתיכה נאסרת ולא שייך חזקת היתר דאין אנו אוסרין החתיכה רק שאוסרין בשביל שנתערב וכמ"ש התוס' ביבמות דף פ"ב לענין שתי קופות דבכהאי גוונא לא שייך לאוקמא אחזקה דהאיסור הוא אסור ועיין במג"ש בפסחים דף פ"ט משא"כ בב"ח דכל חדא בפני עצמה שרי שייך לאוקמא אחזקת היתר כל חדא בפני עצמה וגם זה נכון. ובזה נראה לפענ"ד ליישב קושיא חמורה שהקשו האחרונים בהא דאמרו וסבר רב אפשר לסוחטו אסור והאתמר כזית בשר שנפל לתוך יורה חלב אמר רב בשר אסור וחלב מותר ואי ס"ד אפשר לסוחטו אסור חלב אמאי מותר חלב נבלה היא והקשו דלמא קסבר רב דאזלינן בתר בטל והו"ל חלב נבילה וחלב כשר מין בשאינו מינו דאי אפשר להיות כבישול דהא משקין לכו מסרחי פקע שם משקה מינה וכמ"ש התוס' במנחות דף כ"ב. ולפמ"ש אתי שפיר דכל הטעם דאפשר לסוחטו אסור הוא משום ספק שמא לא נסחט כל האיסור לגמרי ולפי זה אם היה נסחט לגמרי היה מותר וא"כ עכ"פ אפשר להיות כבישול באם היה נסחט לגמרי ואטו אינו במציאות שתסחט לגמרי ושוב הוה אפשר לחלב נבלה שתעשה כבישול וז"ב ופשוט. ובלא"ה נראה כיון דהחלב נאסרה שקבלה טעם בשר וא"כ אותו טעם הנבלע אפשר שיפגום וכל שיפגום טעם הבשר שבה שוב תהיה מותרת החלב אף שהחלב בעצמותה תהי' טובה ועיין כו"פ סי' צ"ב ס"ק ט' דהקשה דברי רבי אהדדי לדברי הראב"ד דלמ"ד מין במינו בטל לא שייך חתיכה נ"נ והרי רבי ס"ל בירושלמי דמין במינו בטל ואפ"ה ס"ל שם דחתיכה נ"נ ולפמ"ש אתי שפיר דהראב"ד לא קאמר רק בבשר בחלב ולא בשאר איסורים וכמ"ש למעלה דאפשר לסוחטו בשאר איסורים חמור משום דעכ"פ הוה כבוש ובב"ח מאן דס"ל אפשר לסוחטו אסור הוא בשביל דמדרבנן עכ"פ אסור בכבוש ולכאורה כבוש בעי שישהה מעת לעת אמנם ז"א דכאן באמת נתבשל ורק דנסחט אח"כ אבל עכ"פ הבישול אינו רע מאילו היה נכבש ובכבוש כי האי ודאי נאסר תיכף וז"פ. ובזה אמרתי ליישב קושיא עצומה בדברי התוס' בחולין דף ק' בד"ה כשקדם דכתבו דהא דאמרו גבי יי"נ שנפל לבור דאף בנפל קיתון של מים לבסוף רואין ההיתר כאילו אינו ומים של היתר רבין ומבטלו והקשו דלמה לא נימא דיין עצמו נעשה איסור ומסקי שם דמאן דס"ל כן יסבור אפשר לסוחטו מותר ותמה הכו"פ הא ר' יוחנן ס"ל כן בע"ז שם ורבי יוחנן ס"ל בחולין דאפשר לסוחטו אסור וכבר כתבתי בתשובה אחת ליישב ולפמ"ש אתי שפיר דשם דלא נכבש והיה יי"נ במים צונן בצונן דלא שייך כבוש ועיין ברא"ש בפרק אין מעמידין דכתב דביי"נ בעי מעת לעת וא"כ אף דאסר אפשר לסוחטו בכהאי גוונא ודאי אפשר לסוחטו מותר מיהו מ"ש התוס' והיה מתיר כמו כן חתיכה עצמה זה קשה דבאמת אסור אפשר לסוחטו בשאר איסורים. אך העיקר נראה לי בכוונת התוס' דס"ל כמ"ש הר"ן דדוקא בבשר בחלב ס"ל אפשר לסוחטו אסור ולא בשאר איסורים וא"כ שם יסברו דאפשר לסוחטו מותר. מיהו גם בזה קשה מ"ש והיה מתיר כמו כן חתיכה עצמה דשם בב"ח ודאי דאפשר לסוחטו אסור. מיהו יש לומר דהתוס' קאי שהיה מתיר חתיכה עצמה בשאר איסורים כדפירשו לעיל ודו"ק היטב בדברי התוס' שם: