שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ק״א (ב׳)

נסתפקתי באיסור שנפל לתוך היתר מין במינו ולא היה ששים נגדו דאסור איך הדין אם נפל אח"כ אותו ההיתר שבלע איסור ונאסר לתוך היתר ויש ששים נגדו אם מועיל (ועיין בחבורי כת"י שהחילותי לכתוב בשנת תר"ג במ"ש בשם מהרי"ק) ולכאורה הדבר פשוט דמועיל כשיש ששים נגדו. אמנם לכאורה כשההיתר השני היא מב"מ יש לאסור וחילי דילי דהנה כבר נודע מ"ש הר"ן בנדרים דף נ"ב בביאור המחלוקת שבין ר"י ורבנן במב"מ דר"י אזיל בתר עצם כל שהם מב"מ אחד מחזק חבירו ורבנן אזלי בתר חלוקן שזה אסור וזה מותר א"כ הו"ל מין בשאינו מינו ולכך כשהוא דבר שיש לו מתירין דאז אין חלוק כ"כ ההיתר מן האיסור דגם איסור סופו להיות ניתר שוב אזלינן בתר עצם והו"ל מין במינו זה תורף דבריו ע"ש באורך. ולפ"ז נראה לפענ"ד דמהראוי שלא יועיל ששים ומטעם דזה באמת בעצמותו גם כן היתר רק שנבלע בו איסור ולא היה ששים נגדו ונאסר וא"כ אם נימא דאפשר לסוחטו מותר והיינו דיוכל לסחוט שלא יהיה בו משהו א"כ כל שכעת יש ששים וחתיכה לא נעשה נבילה בשאר איסורים א"כ אדרבא כעת תוכל לאסור האחרות ול"מ ששים משום דמין במינו אחד מחזיק חברו ולא שייך לומר דחלוק בטעמו וגם באיסור והיתר אינם מחולקים דהא יכול להיות דאפשר לסוחטו שלא ישאר בו אף משהו ואילו יבא אליהו ויאמר דלא נשאר בו ממש היה החתיכה בעצמה על מעמדה דהיתה מותרת וא"כ הו"ל מב"מ והו"ל כדשיל"מ דמשום שסופו להיות ניתר כהיתר בהיתר דל"ב ה"ה בזה כיון דתוכל להיות מותרת ע"י שתפלוט כל הבלע עכשיו שאין כאן רק ששים נגדה א"כ ניהו דאין בה כדי נ"ט בקדירה שוב אסורה במשהו. וכאשר השקפתי בזה ראיתי דיש לפרש הענין דאפשר לסוחטו אי אסור אי מותר דתלוי בזה אם אפשר שתפליט כל מה שבלעה ולא ישאר בה משהו או דאינה מפלטת מכל וכל רק שתפליט בכדי שלא תוכל לתת טעם ומעתה אם אפשרי שתפליט כלו אז שוב לא בטלה במב"מ דהחתיכה תחזור להיתירה הראשון אבל אם נימא דאפשר לסוחטו בנ"ט אבל מכל מקום נשאר בה משהו א"כ שוב אותה חתיכה בעצמה נשאר באיסורה כמ"ש הרשב"א דלכך לא מהני מה שנתן לקפילא ארמאה לטעום וכשיאמר שאין בו טעם לשתרי משום דכל שכבר נבלע בה האיסור אף שמפלטת קצת האיסור נשאר בה לעולם עד שתפליט כלה ולא ישאר מן האיסור לגמרי וא"כ לפ"ז יהיה הדין בהיפך דאם נימא דאפשר לסוחטו כלו לגמרי אז לא מועיל מב"מ אבל כשאי אפשר לסחוט לגמרי אז איסור שבה אוסר לאותה חתיכה ואי אפשר להפרידו ושוב חלוקה היא מההיתר ולכך בטלה בששים לענין שההיתר מותר לאכול וז"ב לדעתי. איברא דלפ"ז צריך ביאור הא דאמר רב בחולין בדף ק' כיון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה אסורה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה והקשו בתוס' למה לי שקבלה טעם מחתיכה הא מין במינו במשהו וכתבו דניהו דהיא גופה מתסרא בכל שהו מ"מ לא אמרינן שתעשה נבלה לאסור אחרות בכ"ש וקשה אדרבא כיון דאינו נעשה נבילה רק שאותה חתיכה אסורה א"כ שוב שייך מב"מ לא בטל. אמנם אחר העיון נראה דכוונתם היא דכיון דסוף סוף אין בו רק משהו אין כח במשהו להתפשט בחתיכה אחרת וגוף החתיכה אין אוסר דאין נעשה נבילה. ומן האמור נלפע"ד דצדקו דברי הט"ז בסי' צ"ב שכתב להביא ראיה מדברי התוס' הנ"ל לדידן דקי"ל דמב"מ בטל רק בחמץ בפסח מחמרינן במשהו אף בשא"מ דכל שאינו רק במשהו אינה אוסרת חתיכה אחרת ובנקודות הכסף והמ"א סי' תס"ז חלקו עליו דדוקא במב"מ כל דהוה במשהו הוה כא"מ וא"י לאסור והוה ככח אחר מעורב בו והוה א"מ אבל בחמץ בפסח דאוסר אף באינו מינו במשהו מה נ"מ סוף סוף קיבל טעם משהו ואסור ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דע"כ מוכח דמטעם דמשהו אין לו כח להתפשט בחתיכה אחרת הוא דאמרינן דתרי משהו לא אמרינן דאי נימא דהוה כא"מ ולכך א"י לאסור יקשה למה באמת לא יאסור אף בא"מ והא אדרבא כיון דלא נעשה נבילה וא"כ החתיכה בעצמותה היתר רק שנבלע בה איסור ואם נימא דאפשר לסחטו כולו שוב הוה כדבר שיל"מ ומהראוי שתאסור אף בשא"מ במשהו דהא באמת מין במינו היא בעצם וע"כ דאין כח במשהו בעצם לאסור וא"כ שפיר מביא הט"ז ראיה דתרי משהו לא אמרינן משום דאין לו כח להתפשט יותר ודו"ק היטב כי לפענ"ד ראיה נפלאה היא. אמנם לכאורה זה אינו דכיון דאנן אליבא דרב קיימינן ורב ס"ל בחולין דף ק"ח אפשר לסוחטו אסור וא"כ שוב אי אפשר שתהיה החתיכה מותרת לעולם דאף שאפשר לסוחטו אסור ושוב לא היה נאסר לולא דסבירא ליה לרב דמין במינו אסור כר"י וא"כ שוב אין ראיה מהתוספות דיש לומר דבאמת יש כח במשהו לאסור חתיכה אחרת במשהו והא דתרי משהו לא אמרינן היא משום דהוה כאינו מינו וכאן שפיר הוה כא"מ דהא כח אחר מעורב בו ואין לומר דמכל מקום הוה מין במינו בעצם דזה אינו דהא הוה איסור והיתר והו"ל כא"מ. אמנם אחר העיון נראה דהנה באמת כל ענין דהוה כא"מ הוא משום דכיון דהמין משהו מעורב עם כל החתיכה הוה כאינו מינו והיינו משום שכל החתיכה מותרת רק מחמת הבלע במשהו לפ"ז אי נימא דיש במשהו כח להתפשט שוב יקשה דמה בכך דהוה א"מ הא א"מ ממש כל שהוא מינו בעצם מהראוי לאסור ואין לומר כיון דהחתיכה נשארת אסור שוב הוה כא"מ בשביל שחלוקין באיסורן דהא ז"א דכל שיש במשהו כח להתפשט א"כ החתיכה בעצמה מותרת רק שאיסור נבלע בו ואי אפשר להפרידו וא"כ שוב עכ"פ איך אפשר לחשבו א"מ הא היא מב"מ בעצם מה תאמר דהאיסור מחלקו שזה אסור וזה מותר הא זה אינו דהאיסור אפשר לצאת ממנו וא"כ שוב החתיכה עצמה בחתיכה אחרת הוה מין במינו דהא לגבי חתיכה אחרת אין לך לדון בשביל מה שנבלע בו איסור דהא אפשר להתפשט מה תאמר דמכל מקום נשארה החתיכה באיסורה כיון שכבר נאסרה אבל עכ"פ קרובה יותר להיתר דבאמת כעת תוכל להתפשט המשהו הנבלע וא"כ הוה היתר ואינה אסורה רק מחמת שכבר היה בו איסור א"כ מה נ"מ אם דבר שיל"מ שכעת הוא אסור רק שיהיה היתר לבסוף אפ"ה אמרינן דהוה במשהו מכ"ש דבר שכעת באמת מותר רק שכבר נאסרה פשיטא דהוה במשהו וע"כ דמשהו אין לו כח להתפשט ונשארת מיד בחתיכה הלז וא"כ הוה האיסור באותה חתיכה וא"א להיות מותרת וא"כ ע"כ דאין לו כח להתפשט והבן בדבר כי הוא עמוק עמוק: