שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ק״א (י״ט)

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

והנה בעש"ק פ' ואתחנן י"ד מנחם שנת תרט"ז הלכתי לבקר חולה הרב מו"ה משה עפשטיין נ"י אבד"ק זאמישט ואמר דתמה על הפרי מגדים ביו"ד סי' צ"ב במשבצות ס"ק ט"ז במ"ש שיש לו חקירה גדולה בהך דיבש אינו מבטל לח וכן להיפך ע"ש מה שפלפל בזה והוא תמה מהא דאמרו בחולין דף ק"ח לימא פליגא אדרבא דאמר מין במינו ודבר אחר רואין את מינו כאילו אינו ע"ש ושם מבואר דרוטב לח מבטל הגוש שהוא החתיכה. והשבתי דשם בודאי ל"ק דבמב"מ הוא לא משום ביטול הטעם כמ"ש המהרש"ל סי' צ"ח הובא בט"ז וש"ך שם לחלוק על הרשב"א יעו"ש. מיהו גם דברי הפרי מגדים לא זכיתי להבין דודאי הטעם שבגוש בטל בלח וכן להיפך אבל מה דניכר זה אי אפשר בביטול ובזה צ"ע כל דבריו: והנה הנו"ב מהד"ת חלק יו"ד סי' ל"ה חידש במב"מ דלא בטל לר"י אם טעם כעיקר אינו רק מדרבנן בטל הטעם אף שהוא מב"מ. וזה רבות בשנים שתמהתי עליו דבחידושי רשב"א מבואר בחולין דף צ"ח שנסתפק בזה ומשמע מדבריו דאינו בעל וכעת ראיתי שגם הנוב"י מסיק דלמ"ד טעם כעיקר הוא מן התורה אף בטעם לא בטל משא"כ למ"ד טעם כעיקר דרבנן אז בטל ע"ש וא"כ אין קושיא על הרשב"א דהרשב"א ס"ל דטעם כעיקר דאורייתא יעו"ש ול"ק. ובזה יש ליישב הסוגיא דלא נצרכא אלא לטעם כעיקר אמנם ראיית הנוב"י איני מכיר דשם שמן בשמן הוה ממשו של איסור ולא שייך בזה טעם כמ"ש הרשב"א בשם רבותינו הצרפתים ודו"ק. והנה הרב מו"ה חיים צבי נ"י אבד"ק יאניב הראני בער"ח סיון שנת תרח"י דברי התוס' בבכורות דף כ"ב ד"ה יתיב שכתבו באמצע הדיבור וז"ל ושמא אפילו בנפסק לא אמרינן ראשון ראשון בטל כמו בחתיכת בשר שבולעת טעם נבילה אפילו למ"ד חתיכה עצמה נעשה נבלה בשאר איסורים כמו בבשר בחלב דלא אמרינן חתיכה עצמה נ"נ לענין שלא תועיל לו פליטה משום דאפשר לסוחטו אבל רבי' תועיל והיא תימה דמשמע דחתיכה עצמה נעשה נבלה מועיל ביטול ברוב נגד החתיכה וזה לא שמענו. באמת שזה תימה קצת וצ"ע בצ"ק ושוב הגיעני הצ"ק וראיתי שהוא מפרש דרבייה היינו כשיש ששים מועיל וצ"ע:
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.