שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן ק״א (י״ז)

והנה בשנת תרט"ז אור ליום ה' שמות י"ט טבת היה אצלי הרב החריף ושנון מו"ה יצחק שמעלקיש נ"י והראה לי דברי התוס' יבמות דף פ"ב במ"ש דלר"י יבש ביבש בטל ברוב במין במינו ומנחות שנתערבו דלא בטילי לר"י הוא מטעם דכשיאפו אותן יתנו טעם זה בזה וע"ז הקשה דהא קודם שנאפה נתבטל יבש ביבש וא"כ אח"כ כשאופה הרי כבר נדחה וכמ"ש התוס' בזבחים דף ע"ז ע"ב ד"ה רואין דטפה ראשונה של דם שנתערב נדחה והו"ל דיחוי בקדשים. והשבתי דש"ה דלא הוה בידו דאף אם יתערב הרבה דם השעיר מכל מקום ירבה עליו דם הפר ואם היה מים היו מבטלין מראות הדם כמ"ש בתירוץ הראשון וא"כ לא הוה בידו וכבר נדחה ואף שלא רבה דם הפר אח"כ מכל מקום כבר נדחה אבל כאן הרי בידו לאפות ועומד לאפות ולא נדחה כלל. עוד נראה לי דזה מקרי דיחוי מעיקרא כיון דהוה קודם קמיצה א"כ יכול לחדש המנחה וללוש אותה הרבה ולאפותה שנית וא"כ לא מקרי דיחוי כיון דנפסלו המנחות מחמת שלא נקמצו ואח"כ כשאופהו פנים חדשות בא לכאן והו"ל כדיחוי מעיקרא דלא מקרי דיחוי ועיין סוכה דף ל"ג וקידושין דף ז' דנחלקו בזה: