שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן י׳ (ז׳)

והנה ביום א' במדבר ל"ה למב"י הגיעני תשובה מגלינא מר' אברם חיים געברט ור' נתן שיין בארג ור' נפתלי הירץ טירהויז שראו תשובתי ורצו להשיב ע"ז דמ"ש דלא קי"ל כהרמב"ם דסי' ר"ט כמבואר סי' רמ"א ס"ד וכתבתי דכבר הקשו על הטור למה לא השיג בסי' ר"ט על הרמב"ם וכתבו דלא מצאו זאת הנה בדרישה סי' רמ"א נמצא מבואר כן וגוף החילוק שחלקו דקרקע כולל לשדות וכרמים אבל מיני חימוץ שאינו דבר כולל ובזה כ"ע מודים הנה לא ידעתי דלפענ"ד מיני חימוץ יותר כולל מקרקע דכל מה שהוא ענין חמץ הכלל בכלל דהוא יודע שמוכר רק מפני איסור חמץ ולא דמי לבית דשם י"ל דמכר לו תבן מה שאינו בגדר מכירה וזה לא רצה לקנות זאת וכמ"ש הרמב"ם והש"ע בהדיא וז"פ ומ"ש דלא שייך כאן הערמה בדרבנן דגלוי וידוע דזה האיש אכל חמץ בפסח ולא בטל כלל הנה כל שלא נגבה העדות ע"ז שיעשה כן בפני עשרה מישראל אין לו דין מומר ועכ"פ ע"ז החמץ שמכר למה לא בטלו ומה אכפת ליה ועכ"פ ספק חמץ שעבר עליו הפסח הוא ובודאי מותר ומ"ש שר' שמעון העיד שם שלא מכר החמץ הנה בפני אמר שהוא עמד בעת שמכר ר"י שמואל מענקיש החמץ ואני לא ידעתי. ומ"ש על מ"ש כיון דמכר כל החמץ לא שייך הערמה וע"ז כתבו דכאן כל שלא מכר המאלטץ שייך לקנסו לא ידעתי למה ומ"ש דלא שייך כאן ענין מומר דלאו בר שליחות דכאן גילוי דעת בעלמא סגי כמ"ש הרא"ש בקידושין דף מ"ה וע"ז כתבו דכאן לא שייך זכייה דגם זכייה מטעם שליחות הוא הנה לא הבינו יפה דכאן שכ"ע מצוים לבערו כל שצוה למכרו פשיטא דמועיל אף בלי שליחות וזכוי ועיין בקצה"ח ועיין בשו"ת מקום שמואל סי' י"ז שצדד לענין אם ישראל מכר למומר חמצו דלא שייך למקנסיה דלא כט"ז סי' תמ"ח דמה שאמרו אע"פ שחטא ישראל הוא היינו לגבי דידן דאסורין אנחנו להכשיל להמומר אבל המומר לגבי נפשו כעכו"ם גמור חשוב ע"ש וא"כ בנ"ד בודאי היה מותר ואף שאני בתשובה אחת בחבורי כת"י שהחילותי בשנת תר"ה בדף רצ"ח ע"ב בסופו דחיתי דבריו אמנם לענין זה שנקנס לכל העולם עבורו בודאי לא שייך לקנסו וגם לא ידעתי מה שייך קנס דהמומר לא ישמע לנו וימכרנו לנכרים ולא יגיע לו הפסד כל כך וא"כ למה נקנוס לישראלי' חנם וא"כ לא שייך קנס בזה וז"ב: