והנה ראיתי בשטה"מ הנ"ל שכתב לו שקבל מהנכרי דראהן ארבעים ר"כ והמותר נעשה יהודי אחד ע"ק בעד הנכרי ושאלתי מה זאת שהוסיף ואמר שכן ראה בספרי ש"ע מהרב בעל תניא ז"ל והנה נפלאתי מאוד דלפענ"ד זה אסור דהא הישראל הערב רוצה בקיומו של חמץ שאם יאבד החמץ ולא יוכל להשתלם מהנכרי או שלא ירצה הנכרי לשלם יגבה מהישראל ואם יהיה החמץ בעין יוכל להחזיר החמץ או למכור החמץ ולשלם מעות וא"כ שוב רוצה בקיומו ועכ"פ יותר טוב לישראל שיהיה החמץ בעין ביד הנכרי ויוכל לכופו בדיני ודייני שיתן לו החמץ ואם כן רוצה בקיומו ואסור ודו"ק היטב:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ד׳ סימן י׳ (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.