שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן צ״ט (י״א)

והנה ביום ג' ויקרא שנת תרט"ז הגיעני מכתב מהרבני המופלג מוה' שמעון צבי ווינער נ"י מכפר ראטשין סמוך לנאהרייב שהביא דברי הג"א שכתב פ"ד דר"ה דאם הביא עכו"ם שופר או לולב ואתרוג מחוץ לתחום וכו' ואין לגזור שמא יאמר לעכו"ם להביא לצאת בו דלא שייך שיעשה מצוה הבאה בעבירה ולכך שרי לכ"ע ובספר קרבן ראשית בתשובותיו סי' י"ז כתב דמ"ש לכ"ע כוונתו ליישב קושית הלבוש דהו"ל שבות דשבות במקום מצוה וכתב הקרבן ראשית דזה כיון לישב במ"ש לכ"ע היינו אף להתוס' דס"ל דשבות דשבות במקום מצוה אסור ותמה דהא בסעיף תקפ"ו דשבות דשבות במקום מצוה לא גזור ואיך תיכף בסעיף שאח"ז יביא דברי הג"א הנ"ל שמותר אף למאן דס"ל דשבות במקום מצוה לא גזור וע"כ כתב הוא דהכונה למ"ש רש"י דאיסור מחוץ לתחום הוא כדי שלא ישלח בשבילו ולאדם אחר מותר דאין מכיר אותו ולכך כתב דכאן שרי לכ"ע היינו אף למי ששלח בשבילי דלא יהיה מצוה הבאה בעבירה והנה לשון לכ"ע לא אתי שפיר דאדרבא לכל העולם ודאי מותר ועיקר רבותא היא דגם למי שהובא בשבילו מותר וא"כ היה לו לסיים לכך שרי אף לאותו שהובא בשבילו. אבל באמת לפענ"ד הדברים פשוטים דהנה רש"י ותוס' מחולקים בטעם דאסור עד בכדי שיעשו דרש"י פירש שלא יהנה ממלאכת יו"ט ור"י כתב גזרה שלא יאמר לעכו"ם שיעשה ולפ"ז כאן שרי לכ"ע היינו בין לשיטת רש"י שלא יהנה לא שייך דמצות לאו להנות נתנו ולר"י דהטעם שלא יאמר לא שייך דודאי לא יאמר דהא לא יעשה מצוה הבאה בעבירה ולכך כתב דשרי לכ"ע. ובזה יש ראיה לשיטת זקני המהרש"ל בח"ש שכתב למחוק ברש"י הטעם גזירה שמא ישלח בשבילו דזה שיטת התוס' דלפירש"י אין הטעם בשביל זה רק שלא יהנה והמהרש"א כתב דבחוץ לתחום שלא נעשה מלאכה גם רש"י מודה דעיקר האיסור בשביל שלא יאמר ולא שייך שלא יהנה דא"כ לא א"ש דברי הג"א דהרי הג"א מיירי רק בהובא מחוץ לתחום וע"ז כתב דמותר דלא שייך שלא יהנה ולא צריך לטעם דמצות לאו להנות נתנו. ומ"ש ראיה דתחומין י"ב מיל נוהג אף בי"ט מהא דאמר עתי אפילו בשבת ואמר שאם היה חולה ולא אמר משום תחומין די"ב מיל הנה כבר קדמו בזה בשו"ת שאגת אריה סי' ע' ועיין בשעה"מ הלכות שבת פכ"ז ובטעם המלך שם וגם אני הארכתי בזה הרבה ואכ"מ זו"ז מה שהאריך בח"ש דחזי לאצטרופי הנה אין הזמן מסכים אתי להאריך בכל זה מה שאינו נוגע להלכה ולמעשה. עוד נראה לי בכונת הג"א כונה עמוקה דהנה במה שבא מחוץ לתחום דשרי למי שלא הובא בשבילו מטעם דלא שייך שיעשה בשביל מי שאינו מכירו א"כ זה שייך באם הנכרי הביא דורן או שמוכר למי שמכירו פשיטא דלא יעשה בשביל מי שאינו מכיר אבל שופר או אתרוג ולולב דיודע העכו"ם שישראל צריכין להם בר"ה וסוכות למצות אלו וא"כ הו"א דאסור לכל ישראל דהא הביא בשביל כל ישראל ולזה אמר דשרי לכ"ע והיינו משום שלא שייך לאסור בשביל שמא יצוה לעכו"ם להביא דהא הוה מצוה הבאה בעבירה וא"כ אפילו למי שנעשה בשבילו מותר וממילא אף לאחר שרי כאן דאף אם נעשה בשבילם שרי דהא לא יצוו לעשות ודע דבב"י שם מבואר שני שיטות במחוץ לתחום ולדעתי תלוי במה שנחלקו רש"ל ומהרש"א הנ"ל ואכ"מ להאריך. שוב ראיתי בהג"א פרק לולב הגזול שם כתב גם כן כדברים האלה לענין אתרוג ושם לא סיים דשרי לכ"ע. ומזה סתירה גלויה להק"ר דלמה לא סיים שם כן וגם לדברי מעלתו קשה אבל לפמ"ש אתי שפיר דבאמת לא צריך לסיים לכ"ע דבאמת כיון שלא שייך הנאה ולא משום שמא יצוה ממילא מובן דשרי לכ"ע ומכ"ש לפירוש השני שלו ודאי אתי שפיר דהא באתרוג לא שייך כלל לאסור דמביא בשביל כלם דהא יודע העכו"ם דכל אחד צריך לאתרוג וענין מעמ"ל ושותפות אין העכו"ם בקי בדינים ובודאי מביא רק בשביל אותו ישראל לבד ולא צריך להשמיענו דמותר לכ"ע אבל שופר יכול להיות שמביא בשביל כולם ודו"ק היטב: