שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן צ״ז (י״א)

והנה בשנת תבר"ך ג' תולדות היה אצלי הרבני המופלג החריף מוה' אשר נ"י מ"ק טארנע והקשה בהא דאמרו כאן דר"מ כרבי יעקב ס"ל דהחזירו השומר לבעליו מוחזר וא"כ ע"כ דס"ל דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק דאל"כ היאך יכול לומר הרי שלך לפניך הא עשה לו היזק ועיין בב"ק דף מ"ה ובגיטין דף נ"ג ע"ב אמרו דר"מ ס"ל היזק שאינו ניכר שמיה היזק והיא קושיא גדולה. ולפענ"ד נראה דהנה בהא דפריך בגיטין שם למ"ד היזק שאינו ניכר שמיה היזק אמאי אומר לו הרי שלך לפניך דמי מעליא בעו שלומי והקשו התוס' שם דלמא מש"ה פטור דהיזק ממילא אף למ"ד שמיה היזק פטור וכתבו דכל דהוה היזק א"כ הוה כהיזק ניכר ונקנאו בשינוי ע"ש ולפ"ז למ"ד שינוי במקומו עומד בודאי לא חייב בהוזק ממילא וא"כ לפי מה דרצו לומר בב"ק דף צ"ה דר"מ ס"ל שינוי במקומו עומד א"כ לא קשה על ר"מ ושאני מטמא דהוא בידים להיזק דממילא ובאמת אף אי נימא דר"מ ס"ל שינוי קונה אפשר לומר דר"מ ס"ל דשינוי דממילא לא קני ולא קשה על ר"מ. אך לפענ"ד קשה להיפך למה דמוקי שם דר"מ ס"ל דקנסו שוגג אטו מזיד ובב"ק כפי המסקנא ס"ל לר"מ דלא קנסו שוגג אטו מזיד וצ"ע דאפשר דיש לחלק. וע"ד הפלפול אמרתי בישוב הקושיא של החריף הנ"ל דהנה כבר כתבתי למעלה דלר"ת דלא נאסר מחיים קשה מה פריך לאו דמרה קא טבח וכתבתי דכל דשחט פורתא שוב נאסר אידך לאו דמרה קא טבח ולפ"ז שפיר ס"ל לר"מ כר' יעקב וא"כ שפיר היה שוה לשומר דמחיים היה שוה ואף דלאחר ששחטו לא היה שוה כלום כל דמחיים היה שוה שוב הו"ל דבר הגורם לממון ודו"ק כי קצרתי. עוד יש לי לומר דהנה באמת גם לר"ת כל דמצוה לסקלו מקרי לאו דידיה כיון דעומד לסקילה ובמקום מצוה כ"ע מודו דכל העומד לסקול כסקול דמי וכמ"ש התוס' בסוטה דף כ"ה אמנם עדיין קשה דהא עכ"פ שוה לדידיה בעודו בחיים חיותו אך לא עדיף מדבר הגורם לממון ולפ"ז לפי מה דמסיק דס"ל כר"ש שוב שפיר יכול לומר הרי שלך לפניך דעדין שוה איזה דבר ודו"ק ועיין תוס' סנהדרין דף פ' ודו"ק היטב אחר כמה שנים הגיע לידי עש"ק פ' מקץ שנת תבר"ך ספר תפארת צבי הקשה בסי' ע"ד לר"ת איך פריך שור הנסקל לאו דמריה קא טבח דהא לר"ת אינו נאסר מחיים רק בגמר שחיטה ואז חייב בדו"ה כמו בטובח לעכו"ם באומר בגמר זביחה הוא עובדה וצריך לומר דהכי פריך כיון דמכרו אינו מכור לא שוה כלל לבעה"ב והוה כאינו שלו לגמרי ולכאורה דבריו תמוהים דהא עכ"פ שוה לרכוב עליו כמ"ש התוס' בזבחים דף ע"א אבל באמת זה אינו דעכ"פ מיד ששחט פורתא אינו שוה כלום וכמ"ש למעלה אבל מ"ש בקושיתו דלר"ת אינו נאסר רק בגמר שחיטה לא ידעתי למה לא נאסר תיכף כששחט בו פורתא וצ"ע בזה: