שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ט׳ (י״א)

והנה הרמב"ם פ"ד מכלי המקדש הי"ג כתב כיצד מרבין אותו בבגדים לובש שמונה בגדים ופושטן וחוזר ולובשן יום מחר שבעה ימים יום אחר יום וכו' והראב"ד כתב נראה מדבריו שימים שהי' בהם המשיחה לא היה עובד ואין זה מן החכמה אלא כשאמרו נתרבה שבעה ונמשח שבע' דבעינן שבע' לכתחיל' ה"מ לעבודת יוה"כ אבל לעבודת אותן ימים בכל יום עובד בשמנ' בגדים ועיין כ"מ מ"ש בזה וראיתי במרכבת שתמה בזה דשיטת הרמב"ם והראב"ד הם מהופכין דהרי שיטת הרמב"ם פ"ח מכלי המקדש הי"ב דכהן הדיוט שלבש אבנט שלא בשעת עבוד' לוק' מפני האבנט שהי' כלאים וא"כ איך פושט ולובש כל יום ואינו עובד והא חייב משום שעטנז ולפע"ד לא קשה דכל הטעם דדוקא בשעת עבוד' משום דעבוד' עשה ודוח' ל"ת דשעטנז משא"כ שלא בשעת עבוד' דליכא עשה ועובר על לאו דשעטנז ולפ"ז כאן שהיה צריך לרבות ולמשח והתור' אמר' שבז' נתרב' להיות כה"ג א"כ זהו גופא מצוה ודוח' ל"ת דשעטנז ואין לומר דהוה שלא בעידנא דהא לא נעשה כה"ג רק במלאת כל הימים דזה אינו דלשיטת הרנב"ר הובא בנימוק"י פרק שני דב"מ גבי הא דפריך פשיטא הא אין עשה דהשבת אביד' דוח' עשה ול"ת דטומאה והקש' הנימוק"י בשם הקדמונים דאף ל"ת גרידא אינה דוח' דהוה שלא בעידנא וכתב הרנב"ר דהוה כמתעסק במצוה אף שלא גמר' כמו מצות מיל' דאף דמל ולא פרע כאילו לא מל מ"מ דוחה מצות מילה דהא באמת מתעסק במצות מיל' ע"ש וה"ה כאן כל יום מתעסק במצות ריבוי ואף דבדיעבד סגי ביום אחד ואם עבד קודם גם כן כשר מ"מ שוב הוה כל יום ראוי לעבוד ושוב הוה בעידנא ולדעתי גם הר"י הלוי מג"ש מודה בזה דכאן הוה כל יום מגוף המצו' ושפיר דחי. ומ"ש להקשות בהא דאמרו ביומא דף י"ב באם אירע פסול לאחר תמיד של שחר במה מחנכין אותו ואמרו דלובש שמונ' ומהפך בצינורא ולמה ליה כל זאת ולמה לא מחנכין ברבוי בגדים פושט ולובש לא ידעתי כלל דריבוי בגדים היה צריך ז' ימים וכאן צריך לאותו יום ובמה מחנכין אותו גם מ"ש דחשן ואפוד של כהן גדול היה גם כן שעטנז צ"ע ועיין מלמ"ל שם. ומה שחידש המרכבת דבתוך שבעת הימים שמרבין אותו אסור לעבוד דהוה יתור בגדים ומחלל עבוד' דעדיין היה לו דין כהן הדיוט טרם שמלאו הימים לא ידעתי דכל שמרבין אותו ומה"ד בדיעבד כשר ביום אחד שוב אינו מחלל עבוד' דנעש' כה"ג תיכף. אמנם אי קשיא הא קשיא דלמה לא עשו לכהן שמתקינין אחריו שיהי' ריבוי בגדים כל השבע' ימים שיהי' מוכן לעבוד' ביוה"כ כשיארע פסול. ואולי מכאן ראי' לשיטת הרמב"ם דלוק' שלא בשעת עבוד' וא"כ כל שהי' ספק שמא לא יהי' פסול בכה"ג אסור ללבוש בגדי שעטנז שלא בשעת עבוד' ולהתיר לו לעבוד ודאי לא רצו דהא כ"ז שהכה"ג היה חי ועובד היאך נעמיד לו כהן אחר וע"כ לא נחלקו ר"מ ורבי יוסי רק כל שכבר אירע בו פסול ומינו אחר תחתיו אבל כל זמן שלא אירע בו פסול הרי הכה"ג בכהונתו וזה שמתקינין תחתיו עדן כה"ד הוא וז"ב ודו"ק: