שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קכ״ג (י״א)

והנה בהא דאמר שמואל בגיטין דף כ"ז כל מקום ששנו חליצה פסולה פסולה ופוסלת ובמערבא אמרי שמאל ולילה פסולה ופוסלת. ולכאורה קשה כיון דשמאל יליף מג"ש ממצורע וא"כ מנ"ל דלא מעכב וביותר תימה לשמואל דס"ל דנקטע יד העדים פטור משום דבעינן קרא כדכתיב וא"כ למה לא יפסול כאן ולא תהיה חליצה כלל והרי באין לו בהן יד בהן רגל אזן ימנית אין לו טהרה עולמית והרי חליצה ילפינן ממצורע כדאמרו ביבמות דף ק"ד וצריך לומר כיון דלא הוה רק גזירה שוה ואינו מבואר בפירוש וגם אינו מופנה רק מצד אחד לכך לא מעכב ואינו רק פסול ולפ"ז לר' אליעזר דס"ל באין לו בהן יד ורגל דכשר דלא בעי קרא כדכתיב א"כ מכ"ש כשחלץ בשמאל דכשרה דהא שם לא יליף רק מגזירה שוה דמצורע ובמצורע גופא אפשר דלר"א כשר כשלקח בשמאל דהא לא בעי קרא כדכתיב כלל ומכ"ש כשחלץ בשמאל וא"כ מה פריך על ר"א הא גמר ג"ש ממצורע כמו ברציעה ומה קושיא ניהו דלכתחילה בעי בימין הא מכל מקום אם חלץ בשמאל כשר דהא לא בעינן קרא כדכתיב וא"ל דר"א לא מכשיר רק באם א"ל אבל לא ביש לו דזה אינו דאדרבא ביש לו הוה עכ"פ ראוי לבילה ובא"ל אינו ראוי לבילה ואולי הש"ס קאי שם כפי מה דאמרו בנזיר דף מ"ו דר"א ס"ל דאין לו בהן יד פסול. ואולי יש לכוין בזה מ"ש מוחלפת השיטה והיינו דר"א ס"ל במצורע דכשר מכ"ש בחליצה דהסוגיות מחולפות ולפ"ז נראה לפענ"ד דעכ"פ אם נחתכה רגלו הימנית דודאי לא פסול בשמאל והטעם דהרי אף לשמואל דבעי קרא כדכתיב מודה בעדים גדמים דלא פסול כמ"ש בסנהדרין דף מ"ה ע"ב ועיין תוס' שם ד"ה אין ועיין בתוס' יו"ט פי"ד מנגעים משנה ט' דלהר"ש והרע"ב אף שנקטעה ידו קודם שנזקק לטהרה דהיינו בימי חלוטו ג"כ אין קפידא ומכ"ש ברגל השמאל אבל הרמב"ם פ"ד מיבום וחליצה כתב דבנחתך רגלו הימנית אינו חולץ בשמאל ואם חלץ חליצתו פסולה וצ"ע למה יפסל ועיין מ"א סי' תרנ"א ס"ק יו"ד מה שהקשה על הרוקח ולא הבינותי דלפמ"ש בש"ע שאין לו יד א"כ בזה מודה שמואל דלא היה לו יד ואולי המ"א מקשה להרוקח שגרסתו היא גדם שאין לו אלא יד אחד ע"ש ודו"ק. אמנם לפע"ד היה נראה דלענין לולב לא שייך כלל החילוק דהא תמיד הוא עומד שיקיים מצות לולב ולא דמי לעדים ולמצורע ולחליצה דאינו עומד לכך רק שקרה מקרה שייך לחלק בין כשנחתך ידו קודם שנזקק לזה משא"כ במצוה ועכ"פ לענין חליצה בנחתך ידו ודאי אין קפידא וע"כ צע"ג ועכ"פ לענין שתחלוץ מעל שוקו ודאי אין קפידא כמ"ש רש"י ור"ח ודלא כשיטת התוס' וצ"ע גם בזה. ובאמת לשון הרמב"ם ואם חלצה מעל רגלו השמאלי היא תמוה דהא כבר כתוב שמי שנחתך רגלו הימיני אין לו לחלוץ בשמאל והיה לו לכתוב שאם חלצה פסולה והלא לשונו של רבינו לשון הזהב ואין בו שפת יתר וע"כ נראה דבאמת אם יש לו ימין ורק שחלץ בשמאל כיון שבזה האיש משכחת לה חליצה בימין וכן בלילה דביום הי' משכחת בו שם חליצה וא"כ ניהו דחלץ בשמאל עכ"פ מידי חליצה לא נפיק רק שחליצה פסולה היא אבל כשנחתך רגלו הימין דלא שייך ביה חליצה כלל לדידיה דס"ל דהגז"ש הוא לעיכוב וא"כ שוב אינו חליצה כלל וכמו שכללא כייל בסוף הפרק דיש חילוק בין חליצה פסולה לאינו חליצה ולכך בנחתך כתב דאינו חולץ והיינו דאף בדיעבד לא מקרי חליצה וע"ז כתב ואם חלץ מעל רגל השמאלי והיינו דאם יש לו רגל ימין והוא חלץ מעל שמאל הוה חליצה פסולה וזה בכלל ראוי לבילה לענין זה דלא יהיה בגדר שאינו חליצה כלל רק חליצה פסולה מקרי דהרי שינה מצות התורה בקום ועשה וחלץ בשמאל והיה יכול לחלוץ בימין כן היה נראה לפענ"ד. ובזה מיושב מה דהשמיט הרמב"ם לדין חליצה בשמאל כשיש לו רגל ימין וכבר האריך בזה בצל"ח ברכות דף כ' ובנוב"י מהד"ק סי' צ"ד ומהד"ב סי' ק"ג ולפמ"ש א"ש. ובמ"ש למעלה יש חילוק והבדל בין הגירסא של הב"י מי שאין לו יד ובין הגרסא גדם שאין לו אלא יד אחת דלפמ"ש דאין לו אלא יד אחד משמע דנקטעה ידו ומי שאין לו יד יוכל להיות דהוא גדם מעיקרא ודו"ק. ודרך אגב אעתיק הנה מה שנשאלתי בי"א תשרי שנת רי"ז עש"ק האזינו מהרב מו"ה בעריל חמיידיש נ"י מ"ק קאלימייא במה שאירע שם שאחד יבשה ידו דהיינו שאבד בה הרגשה והרי היא כמתה אם יניח תפילין אי נימא כיון דיבשה ידו הוה כמחוסר אבר כדאמרו בקידושין דף כ"ז לענין עבד ועיין בחידושי הרשב"א ז"ל שכתב בשם הראב"ד דיבשה ידו אף שמחוברת עדיין הוה כמחוסר אבר וה"ה כאן או דלמא דמכל מקום לא נקטעה והוה יד כהה לפענ"ד מחוייב בתפילין דהרי לא נחלקו רק באין לו זרוע ומשמע הא כשיש לו אף שאין לו הרגשה חייב דאל"כ לאשמעינן רבותא טפי ועיין מג"א סי' כ"ז ס"ק ג' ומבואר שם דאף בנשאר הקבורת לבד חייב בתפילין ובודאי אבד ההרגשה כשלא נשאר רק הקיבורת ואפ"ה חייב בתפילין דעכ"פ יד כהה מקרי כן נראה לפענ"ד: